פרידה כואבת

לפני כחודשיים נפרדתי מבת הזוג. היינו ביחד 3 שנים, היא הייתה גרה אצלי והיינו מנהלים חיים משותפים ביחד. אני בן 20 והיא הייתה האהבה הראשונה שלי. בהתחלה הייתי בוכה הרבה, לא אוכל ולא מוצא עיניין בדברים ובטח שלא הנאה. בשבועות הראשונים התגברתי די יפה (עד כמה שאפשר...) אולם כעת אני לא מרגיש שהזמן ממשיך להעויל לי. אני עדיין מסתכל בדף הפייסבוק שלה, עדיין מקנא לה, עדיין חושב עליה הרבה וזה לא השתנה עד עכשיו. זה דורש ממני הרבה עצבים וסבל, ואני תוהה עד מתי זה ימשיך ככה? מתי סוף סוף אני אתגבר עליה סופית? לדעתי אנחנו עכשיו "במלחמה פסיכולוגית", כל אחד מאיתנו מראה כאילו הכל טוב והכל יפה. אין לי ספק שלה גם קשה למרות שהיא מראה כאילו הכל בסדר ופורח אצלה. למרות שברציונאל אני מבין שהיא גם כואבת (לא פחות ממני) אני תוהה הרבה האם היא התגברה עלי? האם היא שכחה אותי כבר? המחשבות האלה מדכאות אותי וכאמור גורמות לי לסבל רב. חשוב לי לציין כי איננו מתאימים ואני ריאלית מבין זאת. מה אפשר לעשות על מנת למזער את הכאב והסבל? והאם זה נורמאלי שאחרי חודשיים היא עדיין לא יוצאת לי מהראש? בתודה, תומר.

תומר היקר, עברו סך הכל שני חודשים מאז הפרידה כך שאנחנו מדברים על פרידה מאוד טרייה ועל כאב שהוא עדיין טרי מאוד. אתם נפרדתם משום שאינכם מתאימים, אך אין הדבר מונע את הכאב שבהתנתקות מאדם שהיה קרוב ואהוב. אני מפנה אותך לכתבה בבלוג שלי אודות כאבי פרידה בזוגיות, מקווה שתעזור לך. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2465599 אין צורך להסתכל בפייסבוק שכן בזמני משבר ופרידה אין המשקפים, בפירוש לא, את המתחולל בנפש כל אחד, ואכן נעשה בהם שימוש כבמסווה לצורך העמדת פנים של "אצלי הכל בסדר". אין טעם לחפש את האמת של התחושות הפנימיות בין דפי הפייסבוק. לעיתים יש צורך בהליך של כאב הפרידה שכן הוא עיבוד של הנפש למצב ולא תמיד ניתן לעשות קיצורי דרך בעניין זה, לא סתם ביהדות תקופות האבל נחלקות לשבעה ימים (חלילה מדובר אז על מותו של אדם) שהוא שלב ההתנתקות בעזרת נוכחות אנשים רבים, שלושים יום ולאחר מכן שנה שלמה הנחשבת שנת אבל. אם הסבל הנוכחי קשה לך מדי ומשבש את תפקודך בצורה משמעותית ניתן לעשות כמה דברים: 1. להעלות את כל הסיבות המוצדקות בצורך בפרידה, לחזור ולשנן אותן. 2. חרף הפיתוי לגזור התנתקות מהפייסבוק של האקסית, זהו רק מלח על הפצעים. רצוי אפילו למחוק אותה מרשימת החברים. 3. במידה ואתה חש שאתה הולך לאיבוד עם עצמך ניתן לפנות לתמיכה של ייעוץ פסיכולוגי לתקופה של מספר חודשים. 4. לפנות לרופא המשפחה ולבקש תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. מקווה שאחד האמצעים או שילוב שלהם יביא להקלה מסוימת בטווח המיידי לגבי כאב הפרידה. במקרה הזה אכן הזמן עושה את שלו אך יש לדאוג למלא זמן זה בעשיות שהן מספקות עבורך ובעלות משמעות חיובית. כל טוב ובהצלחה, אילנה