מלחמה עם עצמי

שלום רב לפני כ 4 וחצי שנים הכרתי בחור דרך מקום העבודה. הוא נשוי +1 אני מכירה את החוקית וסולדת ממנה. בתקופה ההיא , היתה ביננו פעם שיחה ,שהתפתחה לכיוון "מסוכן", הנושא נסגר. אני התקדמתי לעבודה אחרת, מאז היו לי עוד 2 אהבות קצרות ולא משמעותיות. לפני כ 10 חודשים הוא יצר עימי קשר שוב, טען,שהוא נמצא במאבק גירושין מכוער, כבר שנה וחצי , וכי הוא פרוד. חששתי מאוד , על אף ,שנמשכתי אליו , וחיפשתי אותו בבחורים אחרים. נפגשנו לקפה , גיליתי איש שיחה נעים, תחומי עניין משותפים, והרבה "דרייב" ,שקיים בשנינו, הוא הציט בי את הרגש הישן. אני בסוף שנות ה20, והבחור היה הראשון שלי, הקשר התאפיין בניתוקים רבים, שנבעו ממנו, הרבה כאב, הבנה עמוקה, זה לא נכון לי , חברות "דחפו" לי בחורים להכיר , יצאתי עם 1 מהם, והקשר נחל כשלון (ידוע מראש) לאחרונה , שוחחנו שוב , הוא הסביר מדוע התנתק, ואמר ,שכעת הליך הגירושין נעצר, ואינו יודע מתי יעשה צעדים בשנית. הוא בורח לעבודה התובענית שלו (מעל 20 שעות ביום), למשחקי מחשב, התנתקויות , למרות זאת הוא ציין בפני ,שהוא חושב עלי רבות ונמשך . אני יודעת את התשובה. הוא לא יעזוב, נח לו כרגע המצב הזה, והוא לא מתכוון לפתח עימי את הקשר, או "להסתכן" . אני גם לא מעוניינת ,שיסתכן, אני לא רוצה את הקשר בחשאי,ואני רוצה קשר אמיתי והדדי. אבל הוא לא יוצא לי מהראש, גם כשאני ממש מתאמצת. נזכרת בעבר, ספקולציות, עצובה ומבינה ,שצריך להרפות ולשחרר. אבל זה קשה. כי אני עדיין אוהבת. אגב , כששאלתי אותו , אם הוא אוהב אותי , אמר :"לא יודע", וכששאלתי , אם ירצה לגלות זאת , אמר : כן אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. ואני לבד. דרך אגב, פניתי לייעוץ פסיכולוגי , ואני בתהליך 4 חודשים בלבד.. אנחנו הרבה מדברים עליו, ומסתבר ,שזה מעלה אצלי הרבה כאבים מהילדות "השקופה", שחוויתי. אולי צידוק לכך, שהייתי מוכנה להיות "שקופה" גם בשבילו. היחיד, שמוכן להקשיב לי ולתמוך בי זה רק הפסיכולוג שלי, כל יתר החברים והמשפחה מתנערים מהסיפור וכועסים עלי, שאני בכלל ממשיכה לחשוב עליו. אני מרגישה "לא בסדר" , כאילו, שאני צריכה לשלוט על הרגשות שלי ולהסתיר , כמו שכל הקשר הזה היה הסתרה. עבדתי רבות על הדימוי העצמי שלי , אני מלומדת ומוצלחת , עצמאית וחזקה עצות , המלצות, מילה טובה, תתקבל בברכה. ותודה

מלי היקרה, מאחר ויש לך פסיכולוג המבין ותומך בך הרי את כל השאלות יש להפנות למטפל התומך בך ואשר את נותנת בו אמון. פנייה לפסיכולוג נוסף במקרה זה פסיכולוגית מהווה סוג של "אי אמון" בפסיכולוג הנוכחי שהוא יודע היטב כיצב לטפל במצבך. הדבר היחיד שהייתי מוסיפה הוא שבמידה והסבל של המחשבות הטורדניות אודות הבחור הנשוי/ מתגרש/ נשוי הוא חזק מדי ייתכן מבתייעצות עם המטפל שלך כדאי לבקש תרופות נוגדות דיכאון וחרדה אשר תסייענה לך להוציאו מהראש. ניתן אגב לפנות גם באופן עצמאי לפסיכיאטר של הקופה. על המטפל שלך לערוך את האינטגרציה בין התכנים המדוברים בינכם לבין השאלה של לקיחת התרופה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

תודה על התגובה. אני סומכת מאוד על המטפל שלי, והיה מעניין לשמוע חוות דעת נשית , ותו לא. אני אוכל להתסדר בלי תרופות.