עזרה לפני החלטה על גירושין

שלום, אני בת 50, בעלי בן 59, נשואים 31 שנים +4 ילדים בוגרים בת 30 מתחתנת בעוד כחודש, בת 27 בן 22 בן 21. חייבת לציין שכל הילדים מוצלחים מאוד כל אחד בדרכו והשכלתו. במהלך כל שנות חיינו המשותפים הייתי הגב התומך ועמוד השגרה של הבית ואסביר: הוא היה איש צבא שהתקדם בתמיכתי, השקט הנפשי והפידבקים החיוביים שקיבל ממני הביאו אותו לדרגה בכירה לה רצה להגיע. גידלתי לבד את הילדים (מגיע אחת לשבועיים וכל שבת שלישית תורנות). כילדה גדלתי בעוני עם עוד 5 אחים, החינוך היה מאוד קשה ואלים מילולית ופיסית, לא דחפו ללמוד, לא החמיאו כשצריך, בקיצור חייה ותן לחיות. כילדה בגיל 10 עברתי התעללות מינית על ידי הסבא מצד האמא שנמשך 4 שנים עד שניפטר, ההתעללות כללה עירום מלא, כפייה לעשות דברים ובסוף איום שאשתוק ולא אענש בכאב. ילדי גדלו ללא שמרטפים מחשש להתעללות מינית, ללא מכות ואלימות כפיצוי על ילדותי וכמובן ללא מחסור גם בחומריות וגם באהבת אם על כל המשתמע. לא התפתחתי והעצמתי את עצמי ולא בניתי לי מעגל חברים בגלל תחושת דיכוי שאני לא שווה הרבה ובגלל שלא יכולתי לסמוך על איש מלבדי ולכן החלטתי להעניק את כל כולי לזוגיות ולילדים. את המילים אני אוהב אותך שמעתי רק לאחר 15 שנות נישואין ולא הרגשתי אפילו בחיסרון כי מעולם לא נאמרו לי מילים חמות. האיש שלי נוהג לבוא אלי יותר מידי בטענות כי אני מדברת לא לעניין, אני מתנהגת לא יפה ומעולם לא דאג איך אני עוברת את היום או מה הייתי מצפה ממנו, מה מפריע לי ובמה יוכל לעזור. לפני שלושה חודשים התחילה סערה בזוגיות. הפסיכיאטרית טוענת שבעשור החמישי שהוא גיל המעבר צצו הרבה שינויים שהיו חבויים בי. פתאום אני לא סומכת על האיש שלי האמון מבחינה זוגית כבר איננו, ההטדה המינית שעברתי בילדות צצה פתאום אחרי 40 שנים לא סיפרתי מאום לאיש גם לא לאף מטפל, חוסר הפירגון והענקה מצידו חסרים לי וצובטים אותי, אנחנו לא נוסעים לחול,לטיולים, למסעדות, לסרטים וגם לא להצגות (אפשר לספור אולי על אצבעות כף ידי את הפעמים הבודדות שכן), מה שכן חשוב זה לעבוד ולצבור הון למרות שכל חיי עבדתי ועזרתי בפרנסה (היום אני לא עובדת מבחירה). אני מטופלת כיום אצל פסיכוטרפיסתית ולא מרגישה שזה עוזר כי רק אני מדברת והיא שואלת. אני שוקלת ברצינות פרידה ממנו לזמן מסויים על מנת ששנינו נעשה חושבים אם אנחנו בכלל חסרים האחד לשניה ולא יודעת מאיפה להתחיל. (המצב הכלכלי מאפשר ויש לי אפשרות לשלם טיפולים ולצאת לשכירות). נ.ב עברתי התמוטטות שכללה שבירת חפצים בבית והרס של המשרד שלו בבית (הוא פרילנסר) והפסיכיאטרית מפרשת את זה כאקט של "אין לי עם מי לדבר אז אעשה משהו כדי לקבל תשומת לב" או כתוצאה מכך שהסתרתי מכולם את חיי וכל מה שעברתי. היו לי מחשבות אובדניות כשהבנתי שהילדים שלי צידדו באביהם ולא הבינו אותי. כרגע אני עם עצמי בחדר שינה כותבת הרבה ונרדמת רק עם כדורים, נוסעת כמעט כל יומיים לים וקוראת הרבה. בבקשה בבקשה, כל מי שיכול לתת לי את דעתו המקצועית אשמח. חייבת לציין שהוא מוכן טיפול זוגי ואני לא כל כך, הוא מוכן לעשות הכל להחזיר עטרה ליושנה אך העטרה גבתה ממני מחיר כבד ואני לא מעוניינת בה. תודה רבה לכל העונים 😊

חייבת לציין שאני אוהבת אותו מאוד מאוד אך החלטתי שזה לא יכול להיות חד סיטרי. הוא לא יודע להביע רגש והוא מודע לכך אך אני לא יודעת אם טיפול זוגי יעזור. כמו כן אשמח לקבל פרטים אודות מטפל/זוגית עם המלצות וידע דל שנים וטיפולים מהעבר.

אשמח לקבל המלצה על מטפלת זוגית שיש לה מספר שעות לא מבוטל בנושא. 😊😊 תודה רבה רבה על התשובה, היה חשוב לי לשמוע ולהבין שאני לא מגזימה. 🌷🌷