מבולבלת מאוד

שלום, אני בתהליכי גירושין מהבעל. מלפני שלוש שנים קם והלך לחצי שנה. היה בא לראות את הילדים והולך. אני אפשרתי את זה. כשהוא היה בא בתקופת ההיפרדות היינו מקיימים יחסים מדהימים שבתקופה שחיינו ביחד לא הייתה משיכה כזו. חזרנו לחיות ביחד כאשר ביקשתי ממנו זמן לעצמי ושלא יחזור. אך לא עמדתי על כך. מאז עברו שלוש שנים, אני הלכתי לטיפול בזמן זה והוא לא הסכים בשום פנים ואופן. גם הפעם יזם את הפירדה ואני קיבלתי את זה מתוך הבנה שאני סתם כנראה סובלת ורע לי ועדיין שותקת. מרגע שהוא אמר שהוא רוצה להתגרש קיימנו יחסי מין מדהימים בעלי תשוקה ואינטימיות לא מבוטלת. נכון שיש לי הצורך לקיים יחסים אך אני מרגישה הרבה מעבר. לא יודעת כמה אני טפשה...לא יודעת איך להתייחס לצורך הזה שדווקא בזמן שהייתי צריכה "לבעוט" בו אני מצליחה ליהנות מתשוקה חזקה ומחשבות עליו. מה הצורך הזה? אשמח להתייחסות, תודה.

אלמוגית היקרה שאלתך מאד רלבנטית והמסגרת המתאימה ביותר כדי לדון בה היא מסגרת הטיפול בה את נמצאת. אם עזבת את הטיפול ועדיין מקוננות בך שאלות ביחס למערכת היחסים עם הבעל שעדיין לא לשעבר הרי שהטיפול טרם הסתיים מבחינת התמודדות עם התכנים. כך או כך תהליכי פרידה מולידים הרבה פעמים אצל הרבה אנשים חרדות נטישה המעלות את התשוקה לגבהים מאד אינטנסיבים. כך שאין ממש ניגוד בין תהליכי פרידה ובין תהליכי תשוקה חזקה. אגב, אני מכירה כמה זוגות, הורים לילדים משותפים, החיים ביחד מזה מספר שנים במשפחתיות מאושרת ורבת תשוקה, גרושים כדת משה בישראל. כלומר תהליך הגירושין ניקה את השטח, שם גבולות, יותר אי אפשר לאיים בגירושין שהרי אלה כולל חלוקת רכוש ומזונות כבר נעשו כך שכל מה שנותר הוא לחוות חיי זוגיות משפחתיות מהנים וטובים. בקצרה - הכל אפשר ולפעמים זהו פתרון לא רע בכלל לפרק ב' עם אנשי פרק א'. כל הנושאים שהעלנו פעם יש לדון במסגרת טיפול אישי, נא המשיכי בו. כל טוב ובהצלחה אילנה