טראומה מבחור?

אני חיילת בת 20.לא מזמן פגשתי מישהו שהיה איתי בבית הספר כשחיכיתי לאוטובוס והתחלנו לדבר הרבה אחד עם השנייה.מאחר והוא עבר בסיס יוצא לי לראות אותו כמעט כל שבוע בתחנה וכל פעם הוא רומז לי שהוא רוצה לפתח את הקשר ואני מרגישה שהוא ממש מפלרטט איתי... אני מאוד רוצה קשר,זה מרגיש לי נכון עכשיו והשיחות שלי עם הבחור הזה ממש זורמות לי,רק יש בעיה אחת:אני נרתעת ממנו.ולמה אני נרתעת? כי בתקופת הבית הספר,לא רק שבכלל לא היינו מדברים הוא גם היה די גועלי אליי.הוא מאוד השתנה מאז,אין לי ספק בכך אבל אני עדיין זוכרת לו את הימים הפחות טובים וחלק מההתנכלויות שלו נתפסים בעיניי כחוויה טראומתית אפילו.אבל מה אני צריכה לעשות?? להפסיד מישהו שאולי יכול להיות טוב לי בגלל חוויה מטופשת בעבר?

שיר היקרה, תשובתך בגוף השאלה והתשובה אכן ברורה. מגיל ההתבגרות ועד היום עברו מספר שנים לא מבוטל. התבגרתם, השתניתם ובהחלט יתכן שהתעניינות בגיל ההתבגרות קיבלה את הצורה ההפוכה שלה של קינטור והצקה, בהעדר דרך מאורגנת יותר לביטוי רגשי ומיני הולם בגיל זה. אם היום זה נראה מתאים ושווה, לכי על זה. כשהקשר יהיה מספיק נעים - שוחחו על מה שקרה בעבר, נסו לנקות את השטח ואם זה טוב, זרמו הלאה. יש גיל בו מותר לעשות שטויות ואחר כך ללמוד מהניסיון ולא לחזור על זה עוד. יתכן שבכל מוצו "השטויות" שלו. חבל לנטור טינה רטרואקטיבית ולהפסיד קשר טוב פוטנציאלי. חוויה טראומטית הרבה פעמים נובעת מפרשנות ומחוויה סובייקטיבית של ארועים שלמתבונן מהצד לא בהכרח מקבלים פרשנות של טראומה, כמו למשל "אכילת תרד למי ששונא תרד". יש להבין מדוע ואיך נחוו אותן חוויות על ידך כטראומה ובאיזו מידה הדבר הוא תלוי בפרשנותך האישית וניתן כיום להשתחרר ממנו. כל טוב ובהצלחה אילנה