מרגישה שאף פעם לא אמצא בן זוג

אילנה שלום. אני בת 21 (כמעט 22)ועוד לא היה לי בן זוג רציני. אני מרגישה שלא ייצא לי שמישהו יאהב אותי או יעריך אותי כמו שהיא. אני אתחיל מלהציג שיש לי בעיות דימוי גוף שאני מודעת אליהם אבל הם פחתו משמעותית עם השנים. הכל התחיל מזה שהייתי הילדה הכי שמנה ביסודי ולא היו לי חברים עד החטיבה. מאז המצב השתפר, ולקראת סוף החטיבה הרזתי באמצעות אורח חיים בריא והרבה ספורט, בתיכון כבר נראיתי טוב, אבל בדיעבד אני מרגישה שלמרות שנראיתי טוב, בנים עניינו אותי רק למען "ההשגה" , ההרגשה הטובה העצמית ואיך שנהייתי עימם בקשר, אחרי מספר חודשים ספור, איבדתי כל רצון בקשר או בהם. הרגשה שעד היום גורמת לי להרגיש "דפוקה". לקראת סוף התיכון, נכנסתי לדיכאון עמוק והעלתי עוד הפעם במשקל, לא הרבה אבל מספיק כדי שיוריד לי את הביטחון וזה המשיך בסוף הצבא עוד הפעם. אני מרגישה שרוב בטחוני סובב סביב המשקל בחיי, כמה שהייתי רוצה שזה לא יהיה. כיום אני יותר בסדר עם המשקל, אני עם דיאטנית (רק בשביל הפיקוח) והרבה יותר מודעת לעצמי ולכמה שזה יענו "רק משקל". בנוסף, לא היתה לי תמיכה רבה מהוריי לגבי המראה שלי לאורח חיי ומאז שהם היו בין הגורמים המכריעים להפרעות האכילה בילדותי ובבגרותי אני לא באמת מקשיבה להם. למרות שחבריי אומרים לי שאני יפה, וכבר אמרו לי את זה כשהרזתי לראשונה, קשה לי להאמין להם ועוד יותר שמישהו בכלל ירצה אותי... ב9 חודשים האחרונים, עברתי מהבית לעיר אחרת לגור עם שותפים ואני עובדת בעבודה מצליחה ואני מרגישה שהתבגרתי והרבה לחצים ודעות של ההורים שלי (גם בגלל המרחק) נמוגו ואני הרבה יותר שלמה עם עצמי היום. אני הייתי רוצה לטפל בעצמי עם פסיכולוג, כמו שגם אחי רוצה (אנחנו שניים) אחרי הוריינו שלא בדיוק תמכו בנו לאורח התבגרותנו. בקיצור, לאחר שקפצתי מנושא לנושא, אשמח אם תייעצי לי לגביי הדרך או האופן בה כדאי לי לנקוט על מנת שאני אוכל לפתוח את ליבי על מנת להכניס בן זוג לחיי ולהפסיק לחשוש.

דנה היקרה אין ספק שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי ויפה שעה אחת קודמת. הדגשת היתר על משקל הגוף היא ללא ספק תוצאה של חרדה וחוסר ביטחון במי ובמה שהינך. מאחר וכבר נקטת עמדה והחלטת שאת מעוניינת בטיפול פסיכולוגי לא נשמע אלא שראוי לברך אותך על כך. נסי לפנות לפסיכולוג במסגרת קופת החולים אליה את שייכת, שאז העלויות למשך 15 או 20 הפגישות הראשונות מופחתות לעומת מחיר השוק. אם את מסוגלת לעמוד בהוצאה הכספית שהינה נכבדה, את יכולה לפנות לפסיכולוג/ית באופן פרטי בהתאם להמלצות שקיבלת אודותם. באשר לחשש שלך מפתיחת הלב, הרי תפקידו של מטפל הוא להתמודד בדיוק עם שאלה זו כאחת השאלות הראשונות וזה בדיוק תפקידו להקל עליך את היכולת להפתח ולומר את אשר על לבך. כל טוב ובהצלחה אילנה