פרופ' מבורך, ראש צוות הבדיקה, בטוח שיש קשר בין החיסון למיוקרדיטיס

פרופ' דרור מבורך הסביר כי על סמך הממצאים מבית החולים הדסה, הוא בטוח ש"יש קשר בין חיסון פייזר ובין הופעת דלקת שריר הלב, בעיקר בצעירים. מדובר בתופעה נדירה אבל בשיעור גבוה יותר מזה הקיים באוכלוסייה לא מחוסנת". לפי מבורך, בהדסה נצפתה התופעה "אצל אנשים מתחת לגיל 30, כולל אצל בני 16 עד 18, בשכיחות שהיא גבוהה מהותית מהשכיחות באוכלוסייה. בהדסה דווח על 20 מקרים מתוך כמאה מקרים ברחבי הארץ". https://www.haaretz.co.il/health/corona/.premium-1.9835814

גם ברפואה אין ארוחות חינם. לכל טיפול, לכל תרופה ולכל חיסון יש תופעות לוואי, חלקן קשות. אבל בכל מקרה צריך לשקול תועלת מול נזק. בחיסון של פייזר התועלת עולה בהרבה על הנזק. לפני מבצע החיסונים התגלו בישראל מדי יום כ 8,000 חולים חדשים מאומתים ועשרות מתו מדי יום. היום, לאחר שכ 5 מיליון ישראלים חוסנו, מתגלים מדי יום כ 30 חולים חדשים ופחות מ 3 מתים ביום. 100 מקרים של מיוקרדיטיס, שחלקם נגרמו כנראה מהחיסון, לאחר חיסון של 5 מיליון זו לא סיבה לעצור את החיסון.

C.D.C. Is Investigating a Heart Problem in a Few Young Vaccine Recipients https://www.nytimes.com/2021/05/22/health/cdc-heart-teens-vaccination.html

מצד אחד, אני חשבתי ואני עדיין חושב שהיה מוצדק להציע לקשישים במדינות אדומות את החיסון של פייזר כבר אחרי שלב 1 של המחקר, אם זה היה אפשרי לוגיסטית, ולא לחכות עוד חצי שנה יקרה שבמהלכה נפטרו מאות אלפי קשישים מקורונה ברחבי העולם, מתוכם אלפים בישראל. במובן הזה אני מזדהה עם הגישה של Alex Tabarrok שסבור שהעולם המערבי לא קיצר מספיק את הרגולציה והבירוקרטיה בהתמודדות עם המחלה, בוודאי בהשוואה לגודל ההיסטריה שאחזה בציבור, בפוליטיקאים, וגם במומחים. מצד שני, כיום במדינה ירוקה כמו ישראל אני לא רואה שום הצדקה לתת לילדים, קבוצת האוכלוסייה שאצלה המחלה היא הקלה ביותר, את החיסון כמו שהוא במינון שלדעתי הוא גבוה מדי, בוודאי כאשר החיסון לא קיבל אישור מלא בארה"ב אלא רק אישור חירום וכאשר יש עוד עשרות חיסונים מתחרים בשלבי פיתוח מתקדמים. יכול להיות שבעוד חצי שנה יאושרו כמה חיסונים אחרים בעלי פרופיל בטיחות הרבה יותר מהחיסון הנוכחי, הן ביחס לתופעות לוואי מקומיות ומערכתיות חולפות והן ביחס לתופעות לוואי חמורות ונדירות כמו פרימיוקרדיטיס קשה. וגם אם לא, יכול להיות שהמציאות הנוכחית של קרוב לאפס קורונה תישאר גם בעוד חצי שנה ומדינות רבות בעולם המערבי יצטרפו אליה, והדחיפות של חיסון כלשהו נגד מחלה שהולכת ונעלמת מעולם תלך ותפחת, ואז כמובן תהיה הצדקה לחזור לפרוטוקולי הבטיחות הקבועים ביחס לחיסונים כאלה בילדים שמחייבים מחקרי בטיחות ארוכים שנמשכים לפחות שנה בקרב עשרות אלפי ילדים, מה שלא נעשה עד כה.