הבלגן במנת החיסון השניה

בגלל מחסור צפוי במנות חיסון בטווח הקרוב והרצון לחסן במהירות כמה שיותר במנת החיסון הראשונה, הציעו בבריטניה 2 הצעות מעניינות: א. לתת את מנת החיסון השניה עד 12 שבועות מהמנה הראשונה. ב. לאפשר שימוש בשני חיסונים שונים במנה הראשונה והשניה (לדוגמא מנה ראשונה בחיסון פייזר ומנה שניה בחיסון אסטרה זנקה). לא מן הנמנע שגם אצלינו יתממש תרחיש זה. מומחים בארה"ב פוסלים הצעות אלו בטענה שעדיין אין להן ביסוס מדעי בניסויים קליניים לגבי יעילות ותופעות לוואי. מה דעתך?

האם לבצע דבר כזה ולשלול רטרואקטיבית ממי שכבר קיבל מנה ראשונה תוך כדי הבטחה שתשמר לו המנה השנייה זה נוגד כל אתיקה רפואית מקובלת?

שהוא כבר נקט בעבר באסטרטגיות דומות: במבצע שתי טיפות מים הוא נתן רק מנה אחת של החיסון האורלי במקום שתיים, בחיסון נגד דלקת ריאות לילדים הוא אומר שנתן 3 מנות במקום 4, וגם בחיסון הפפילומה הוא אומר שנתן מנה אחת במקום שתיים כדי שיהיה מספיק לבינם. נקודה נוספת בנושא הזה, לכל אלה שמקדשים את "הפרוטוקול" של פייזר, היא שגם המידע שיש לנו על 2 מנות חיסון מוגבל ל-3 חודשים בלבד, אבל זה לא מפריע לכל מקבלי ההחלטות להניח/לנחש שבפועל החיסון יעבוד לתקופה ארוכה הרבה יותר. אם כולנו מניחים שהחיסון של פייזר יעבוד ל-6,9 או 12 חודשים למרות שהוא נוסה רק על 3 חודשים, אז אפשר גם להניח שהמנה הראשונה תספק חסינות לחודשים ארוכים אם היא סיפקה חסינות לכמה שבועות במחקרים, לא?