פירכוסי חום

שלום רב, שמי נמרוד ואני הורה מאד מודאג בכלל והיום הפרט. לפני יומיים בני בן שנה ושלושה חודשים חווה את התקף פירכוס החום הראשון שלו (והבנתי שלא מן הנמנע שזהו גם ההתקף הלא אחרון שלו). ראיתי את בני ממש מת לי על הידיים ופשוט כרגע אני ואישתי אובדי עיצות ולא יודעים מדוע לא ניתן למנוע את התופעה חוץ מהטיפול הרגיל של הורדת החום. בני החל ללכת למעון ויצו בספטמבר האחרון ומאז החל לחלות לעיתים קרובות מאד ולמעשה עד כה היה בבית יותר מאשר בגן. חשוב לי לציין שלמרות זאת הוא מאד התפתח שכלית, חברתית ומוטורית בגן. כרגע אנו בדילמה האם להוציאו מהגן ובכך להפחית בצורה ניכרת את ימי התחלואה שלו וכתוצאה ישירה גם להוריד את הסיכון שפירכוסי החום יחזרו ומיצד שני האם מטפלת תדע מה לעשות אם וכאשר יקבל התקף שכזה ובכלל האם היליד עלול להיפגע כתוצאה מהמעבר מהגון לבית שהרי את הגן הוא מאד אוהב ובכל בקר ממש בוכה עד שאנו יוצאים מהבית. מה אנו יכולים לעשות על מנת שילדנו לא ייפגע וכדי שגם נירגע מהניסיון המר ומהתמונות שחוזרות לי מול העיניים מאותו יום ארור ?

נמרוד יקרת עצה ראשונה ואני יודעת שבעייתית אבל, חזרו לחיי השיגרה. אני יודעת שאין דבר, כמעט, נורא יותר להורה מאשר לראות את בנו מחוסר הכרה, מפרכס, והמחשבות שמתרוצצות... אבל, אתם חייבים להמשיך ולהקרין בטחון, גם לילד, וכמובן להתייחס אליו כאל ילד בריא, כי הוא כזה ! ובוודאי לא למדוד לו חום כל חמש דקות. פרכוסי חום בילדים אינם נדירים ומעל 4% מהילדים יחוו פרכוס חום לפחות פעם אחת. התופעה שכיחה אחרי גיל חצי שנה ובעיקר עד גיל 3 שנים אך יש ילדים שיפרכסו גם עד גיל 8 שנים. הפרכוס בדרך כלל קצר ומערב גלגול עיניים, תנועות עם הידיים והרגליים, הטלת שתן וכדומה. בזמן הפרכוס יש לדאוג שהילד לא פוגע בעצמו. כלומר, שלא מטיח את הראש ברצפה או בקיר. אין לדחוף כפיות, או למשוך את הלשון, אלא באמת לעקוב ולראות שהוא בסדר ונושם, והפרכוס חולף. באם הפרכוס ארוך, או שונה באופיו ממה שציינתי, ואני בטוחה שעדכנו אתכם בפרטים, יש לפנות לקבלת טיפול ובדיקה. מה לעשות ? כשהילד מתחיל להיות חולה, או מתלונן על כאב יש למדוד חום. בדרך כלל איננו ממהרים במתן אקמול אך במקרה של ילד מפרכס, ההמלצה לא להמתין, ולתת אקמול כבר באיזור ה - 38 מעלות. כך גם בגן. חשוב לזכור שהפרכוס קורה לרוב בחום גוף נמוך יחסית (בזמן העלייה) ולווא דווקא בארבעים מעלות חום. אז, המשיכו בחיי השגרה. הפרכוסים ברובם חולפים, אינם מזיקים ואינם גורמים לבעיות נוירולוגיות, מוטוריות או שכליות. בברכה,

שלום רב, ראשית ברצוני להודות לך מקרב לב על תשובתך המהירה והעניינית. רציתי לשאול אותך 2 שאלות נוספות: 1) בהתקפת פרכוסי החום שהייתה לילד ראיתי שבשלב כלשהו הוא הפסיק לנשום ואני יודע שזהו שלב נורמלי בהתקפות הפירכוסים, השאלה הנשאלת היא האם אני צריך להמתין במצב כזה שנשימתו תשוב או לטוס לבית-החולים הקרוב לביתי. אני מפחד שאם אמתין בני עלול לאבד זמן יקר שבו הוא לא נושם ואף למות לי בידיים ? 2) כרגע אנו (אני ואישתי) נמצאים בדילמה רצינית האם להוציא את היליד מהגן ובכך להפחית בצורה ניכרת את התחלואה שלו וכתוצאה מכך הסיכוי להתקפה כזו יפחת, או להשאירו בגן שאליו הוא מאד התרגל ובו הוא מאד התפתח שכלית , מוטורית ואפילו חברתית. עוד שיקול בעיניין זה הוא האם מטפלת תוכל לטפל בו אם וכאשר יקבל התקף ? מה עושים ?

נמרוד יקר, ראיתי שד"ר רוטשטיין ענה לך כבר על שאלתך, ואני מסכימה עם דבריו. דעתי היא, למרות שאני יודעת שיש בכך סיכון, שיש להמשיך את החיים כפי שהיו. לא להתייחס לילד כאל ילד חולה, אלא כאל ילד בריא, שצריך לטפל בחום שלו ביתר עקשנות. יש לעדכן את הגננת ולא לפגוע בשגרת חייו, בטח לא אם הוא אוהב את הגן. בברכה,