דיכאון בגיל ההתבגרות

היי,מקווה שזאת הפעם האחרונה שאכתוב כאן.. אני סובלת מכמה דברים מחלת מין שלא עוברת כבר חצי שנה ציונים נמוכים חבר שההורים לא מקבלים ובעקבות כך אבא שלי לא מדבר איתי/מתייחס אליי עלייה במשקל בחרתי מגמה שונה משל 2 החברות הטובות שלי וכתוצאה מכך התרחקתי מאחת מהן.. אני מתמודדת לבד עם המון דברים בזמן האחרון וזה כבר הגיע למצב שאני לא יכולה יותר לשאת את כל זה לבד.. זה מצטבר עוד ועוד ובכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי בסופש הזה ואינלי את מי לשתף,אני מרגישה לבד בעולם הזה ולא מסוגלת לבוא מחר לבית ספר בכלל עם המצב רוח הזה יש לי מחשבות אובדניות אבל לא אעז לעשות אותן. אני סובלת מתיסכול ודיכאון כמו שלא היה לי בחיים. מדימוי עצמי נמוך ותחושת בדידות נוראית. אין לי את הכוחות להמשיך מרוב כל הבכי והמצב רק הולך וגורע ועוד דברים שליליים נוספים. מרגישה שאני צריכה הפסקה מהעולם אבל אין איך.מרגישה כלואה בתוך חדר של דיכאון שגם אם יש לי את הרצון לצאת מימנו אני פשוט לא מצליחה ואין לי עזרה מאף אחד.כל פעם שיש לי תקווה ומשתפר המצב רוח מעט,היא פשוט מתנפצת ברגע אחד ואני עולה לחדר מסתגרת,בוכה ומוצפת בדברים שליליים. ואף אחד לא שם לב לזה ביומיים האחרונים מהמשפחה ואני לא מסוגלת יותר ככה.. יש עצה את מי לשתף? האם זה נשמע כמו דיכאון שמצריך טיפול או שיחלוף לבד?

שלום, אנא ראי את תשובותיי ל-2 שאלותיך הקודמות.