היי

אני בן 24 כיום. מאז ומתמיד (מגיל 10) בערך היו לי מחשבות אובדניות. אין לי חיים רעים כל כך , יש לי חברים , בקשר טוב עם המשפחה וכו, אפילו הייתי מגדיר את עצמי כבסדר מבחינה חברתית. אני גם בהרבה סיטואציות נראה כבן אדם שמח אם שואלים מבחוץ. אבל זה מאוד רחוק מהמציאות. המחשבות הרעות שלי הן יותר בכיוון פילוסופי , אני לא מוצא משמעות לדבר ואני מרגיש שכל הרגשות שלי יתכהו מאוד. קשה לי מאוד להתמיד בעבודה , כי קשה לי לחשוב על השקעה לטווח רחוק שאני לא רוצה להגיע לטווח רחוק. בעבר הבעתי ברשת רצון להתאבד , כך שאולי זה המקום להגיד שאני לא מסוגל לעשות את זה. הרצון שהבעתי גרם לשוטרים להגיע אליי הביתה , הם סיפרו להורים שלי הכל , שחוץ מלרכל על כך עם המשפחה לא הציעו לי שום עזרה או שום פיתרון. ובפועל בעקבות המקרה הזה המצב שלי קצת התדרדר (למרות שאני מבין שזה חשוב מבחינתם להגיע וכו' , אצלי זה פשוט היה מיותר) בהמלצת הרופא לקחתי ציפרלקס לתקופה של שבועיים , זה לא עשה לי טוב. הרגשתי עוד יותר כהה ורובוט חסר יצירתיות , מה שבפועל רק החמיר את הדיכאון. מעדיף להיות עצוב ו-אני מאשר להרגיש כמו מישהו אחר . על זוגיות אין כל כך מה לדבר , אפשר להגיד שאני גם דיי שונא את עצמי כרגע . מרגיש לפעמים כמו אבא שלי , שהוא בן אדם טוב אבל קצת נאיבי ולוזר. וכל כך ניסיתי לברוח מהמקום הזה , ובפועל אני פתאום מוצא את עצמי מתנהג כמוהו. בחוסר ביטחון , בנאיביות , באדישות. מבחינת המשפחה , הם עסוקים בבעיות המיתולוגיות כך שאני כבן הקטן נדחק לפינה. מבחינת החברים אין כל כך עם מי לדבר , כי למרות שהכל רקוב אז כביכול כלפיי חוץ אני מנהל אורך חיים תקין. בכל אופן , אני דיי אובד עצות. אין לי שום תקציב לפסיכולוגים למיניהם , אני גם לא יודע עד כמה זה יעזור אם להיות כנה. אין שום מטרה לזה שאנחנו כאן. האבסורד הוא שאני מוצא את עצמי רוב היום מייעץ לאנשים בדיוק כמוני בנושאים האלה. ולעצמי לא מצאתי תשובות , אולי אני מחפש את זה דרכם. עושה לי טוב שהם מעדכנים שעזרתי להם והם מספרים איך הם התקדמו ומצד שני , למה אני לא מצליח לעזור לעצמי במידה ויש לי את הכלים?

שלום יוסי, אני מסכימה עם המסקנה שלך שהניסיון שלך לעזור לאנשים אחרים מסייע לך לעזור לעצמך, אך כנראה רק באופן חלקי. הבעיה היא שיש רבדים באישיות שלך שאינך יכול לראות בתוכך ושרק הסתכלות מבחוץ (ע"י איש מקצוע) תוכל לחשוף אותם ולאפשר לך להכיר בהם. אני חושבת שבזכות עניין שלך בתהליכים פסיכולוגיים תוכל במסגרת הטיפול הפסיכולוגי לגלות דברים חדשים, להתפתח ובסופו של דבר להרגיש יותר טוב עם עצמך ועם החיים. כמו כן, חשוב לציין כי ההתנסות הלא כל כך חיובית עם הטיפול התרופתי לא מעידה על כך שתרופות לא יכולות לסייע לך ומומלץ להתייעץ עם פסיכיאטר כדי לברר מהן האופציות החילופיות ולקבל מידע על הטיפול שיאפשר לך להתמיד ולפתח ציפיות סבירות מהטיפול.

קראתי את ההודעה שלך ואני מבין שאתה כבר הרבה שנים מרגיש שאין טעם לחיים שלך, ואתה רק מראה כלפי החוץ שהכל בסדר. אני מרגיש שהיית רוצה איזושהי עזרה, כזו שהחברים והמשפחה לא יכולים לתת כיוון שאינם יודעים את מצבך, אולי כמו זו שאתה נותן לאחרים, איזה ייעוץ שיעזור לך, שייתן לך להרגיש שאתה מתקדם. בלי קשר לטיפול, חשבתי שאולי תרצה לדבר עם מישהו שירצה להקשיב ולהבין אותך ואולי אפילו זה יתן להרגיש טוב כמו שאתה גורם לאחרים.. אני רוצה להזמין אותך לצ'ט שלנו, באתר של סה"ר, לשוחח שם עם מתנדבים על התחושות שלך, על חוסר הערך שאתה רואה בחיים, על תחושת האפסות, על הרגשת הלוזריות וכל מה שאתה רוצה לשתף, ויהיה שם מי שירצה באמת להקשיב ולהבין אותך. הצ'ט פועל כל ערב בין תשע לחצות, וכתובת האתר היא http://www.sahar.org.il מקווה שתגיע. ממני מתנדב סה"ר.