איך מטפלים בדיכאון של כמה שעות ?

שלום לכולם, אני בחורה בת 30 שזקוקה לסיוע, אבל לא ברור לי איזה סוג של סיוע. הבעיה העיקרית שלי היא התקפי דיכאון הנמשכים לכל היותר חמש שעות . ההתקפים כוללים רצון לבכות ובמקרים רבים בכי, אין לי מחשבות אובדניות או משהו כזה אבל אני לא מוצאת עניין באורח החיים שבחרתי אני משועממת ודיי נמאס לי מהכל. ואז מפסיק הדיכאון. כשהוא מפסיק. נניח יום אחרי אני בהיי אבל לא היי מהסוג שניתן לומר עליו שהוא שייך לקטגוריה של המאניה דיפרסיה. אלא היי מאוד מתון ובגדול אני פשוט יותר שמחה ולא מבלה את זמני באופן אחר מבדרך כלל - הולכת לעבודה, פוגשת חברים וכו. מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כך, אך בחמשת השנים האחרונות עניין זה הפך למטרד ממש שמכשיל אותי בניסיונות להתקדם בחיים מבחינת קריירה, מבחינה זוגית ומבחינה אישית. ובאופן כללי הדיכאון הזה הוא לא חוויה נעימה. כפי שחלק מבאי הפורום יודעים. הלכתי לאחרונה מספר פעמים לפסיכיאטרים והם שלחו אותי כלעומת שבאתי. הם אמרו שאם המצב הדיכאוני ימשך שבועיים הם יוכלו לתת לי טיפול תרופתי. והמצב לא נמשך כל כך הרבה זמן. אז מצבי לא מטופל. בעבר טופלתי ברסיטל שעשה לי היי מאוד גבוה ולכן הרופא הפסיק אותו ופשוט חיכה עד שהמצב יעבור. במקום נתנו לי כדור אחר שעשה שאשן רוב הזמן אבל לא טיפל בדיכאון. לאחר מכן טופלתי במשהו אחר שגם לא עזר. אבל לאחר סדרת הטיפולים הזו יש לציין שירדו לי היכולות הקוגניטיביות הזיכרון והיכולת לתקשר עם אנשים ולהבין מה הם אומרים לי ולמה הם מתכוונים. עזבתי עבודות טובות בשל כך ועברתי לשלוש שנים בהם התרכזתי בשיקום עצמי שכלל, עבודה שמתחת לכישורים שלי - כפקידה שגם אותה לא עשיתי טוב כל כך והמון זמן לעצמי ולתחביבים. בכל התקופה הזו לא טופלתי תרופתית או בכלל. וחוויתי בלבול גדול וקושי בריכוז כשהמצב השתפר טופלתי בזיבן, מתוך הראציונאל שיש לי הפרעת קשב וריכוז משולב בדיכאון והזיבן עזר לשתי הבעיות. לאחר חצי שנה כשהצלחתי להרים את הראש קצת מהבעיה שלי הפסקתי עם הזיבן ומספר חודשים אחרי כן הבעיה חזרה. אני קצת מתביישת לטפל בזה, המשפחה אומרת לי לא לשתף את הבעיה הזו עם חברות ובמקום - פשוט לתת פקודה למוח ולהפסיק להיות כזו רגישה, אבל לצערי, אני לא מסוגלת לתת פקודה למוח ושזה יעלם. גם לכדורים הם מתייחסים כדבר הרסני שעיכב את חיי במספר שנים ופגע לי ביכולות קוגניטיביות. אני לא בטוחה שיש טריגר משמעותי שמחולל את הדיכאון, לעיתים מדובר בדבר שלא הייתי מתייחסת אליו אם הייתי במצב אחר. הייתי בטיפולים פסיכולוגיים מטעם קופת החולים חלקם היו חובבניים מאוד עד כדי הוצאת ה-DSM מולי ובדיקה אם אני עומדת בקריטריונים של מאניה דיפרסיה ואמירות נלהבות כמו "ידעתי שאת לא מתאימה להגדרה". עניין זה פגע בי והחלטתי לא לחזור לטיפול פסיכולוגי, הרגשתי שאין טעם לשתף אותי בהגדרות אליהן אני מתאימה על פי הספר כחלק מהטיפול הפסיכולוגי. אתמול החלטתי לפנות לאיזשהו סוג של סיוע, כי המצב בלתי נסבל ממש. אני פשוט לא יודעת איזה. אני אשמח אם תוכל ליעץ לי תודה על ההקשבה.

שולי שלום, אני ממליצה על שני דהרים: ראשית, כדאי לקבל חוות דעת נוספת מרופא פסיכיאטר ושנית, כדאי לעבור םסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. טיפול CBT הינו קצר וממוקד ובמהלכו תוכלי ללמוד כלים של שליטה במצב הרוח. כלים אלה יעזרו לך בהתמודדות העכשוויות וגם לטווח הארוך. אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה,  ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT  "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733