מיואשת

אני בבעיה כל מה שבא ל לעשות כל הזמן זה לשכב במיטה ולא לצאת ממנה . אני מרגישה שאני במרוץ מרתון אבל במרוץץ זה אני נמצאת מבחינתי ממש לפני קו הסיום עוד 500 מטר מסיום התואר עוד 500 מטר מבחינות מועצה אבל הבעייה היא שגם אם אני אומרת לעצמי דיי מחר אני קמה בבוקר ולומדת מחר אני חוזרת להלחם כדי לסיים את המרוץ אני פשוט אכין קפה אוכל ארוחת בוקר אקח רטלין והשב ללמוד , ואז מגיע הבוקר וכל מה שאני עושה זה שוכבת במיטה לא רוצה לצאת ממנה . חברים שלי קובעים איתי תוניות ובדקה 90 אני מבטלת עם תירוץ כזה או אחר . אין לי כוח לראות אף אחד, לשמוע או לדבר עם אף אחד . כשאני חייכת החיוך הוא הכי לא חיוך כי הפנים שלי מרגישים כאילו הם מתאמצים. יש לי מחשבות שלו עוזבות אותי כמו : שהדבר הכי אנוכי בחיים זה להביא ילדים .או למה החיים כאלו ארוכים אני חושבת ש-30 זה מספיק אני לא צריכה מעבר דיי. כבר חוויתי מספיק אהבות, ראיתי עולם, חוותי פגיעות ומוות אם אפשר חוותי אותו יותר מדיי ,את המוות התחלתי לחוות החל מגיל 4 .הדמעות כבר יורדות מעצמן כבר לא צריך שיקרה משהו מיוחד זה פשוט קורה. אני מודעת לעובדה שאני בדיכאון ואני במצב הזה מאז שאני זוכרת את עצמי. מה שכן עם כל המצב הזה הרחמים העצמיים וההתבודדות הבלתי פוסקת שבה אני חושקת כלכך אני יודעת ומודעת שזה המקסימום בשבילי מבחינת הדיכאון כי לפגוע בעצמי (אם זה עלה לכם בראש כשאתם קוראים את זה )זה לא אופצייה ואולי זה ישמע ממש מוזר אבל אני אוהבת את עצמי מכדיי לפגוע בי או בסובבים לי אני פוט במצב המתנה ככה אני מרגישה אני במצב המתנה למוות שיבוא מעצמו. לעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי חושבת ומדמיינת את המוות ומחכה רק שיבוא כבר ונמאס לי נמאס לי מהתחושה הזאת . נכון לא כל הימים הם כאלו יש ימים רגילים אבל רוב הימים אני פשוט רוצה להשאר במיטה.

היי קרן, לפי מה שאת מתארת, המיטה לא ממש מקלה על המצב אלא מחלישה ומדרדרת אותך. דווקא במיטה את מרגישה הכי הרבה רגשות אשם, רחמים עצמיים, כעס עצמי ועוד. דווקא שם את הופכת להיות הכי פגיעה וחשופה לרגשות השליליים והסבל רק הולך ומתעצם. לדעתי, שווה לשקול עזרה בתרופות נוגדות דיכאון. לעיתים, תוך זמן קצר מאוד הן יכולות להטריד את רמת הדיכאון ואת תוכלי לתפקד ולהמשיך להתקדם לקראת המטרות ביתר קלות ובםחית מאמץ. אני מאוד ממליצה על טיפול תרופתי. את יכולה לשמר את מצבך בקלות ובמהירות. אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT  "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733

אני בדיוק באותו המקום. המלחמה בדיכאון, זו עבודה במשרה מלאה, ששואבת ממך את כל האנרגיות והכוחות - שגם ככה בקושי קיימים. יש זמנים, בהם אני נשאר במיטה 30 שעות ברציפות ואף יותר. כי פשוט אינני מוצא את הכוחות לקום. המצב הזה, גם מביא ליידי כך, שאין לי אפשרות להיות מחוייב לשום מסגרת קבועה מכל סוג שהוא. בזמנים שאני כן על הרגליים - זה רק בעזרת חומרים פסיכו-אקטיביים למיניהם - והקיום - סך-הכך - הוא פשוט סיוט נוראי. גם אני מחכה ומייחל כבר ליום - שכל זה ייגמר. נמאס לי...