מנסה להבין.

אני חושבת שאני בנאדם דיי שכלי, אני מאד מודעת לעצמי, לסביבה, אני יכולה לאבחן את עצמי ולהבין שאני נמצאת בדיכאון תמידי.. אני תמיד עצובה, אני מתביישת לקום בבוקר ובגלל זה אני תמיד דוחה את זה לצהריים, וגם אז, מעבירה את כל היום בעייפות ובחוסר תזוזה, אוכלת הרבה יחסית לאחת שבדיכאון, ואחת ששוקלת בגיל 20 -48 קילו.. עברתי הרבה חרא בחיים, ועל הכל התגברתי לבד, מילת המפתח לחיים שלי היא בדידות... אני נמצאת בתוך בור כזה עמוק שלפעמים אני שואלת את עצמי אם בכלל שווה לי להתאמץ ולצאת ממנו, כי אני יודעת שאני יכולה... אבל אני תמיד חוזרת אליו.. אז בשביל מה המאמץ? ניסיתי להתחזק באמונה, להאמין שהכל לטובה ושלפעמים אנחנו לא מבינים למה דברים קורים אבל הכל מלמעלה ובסופו של דבר הכל מסתדר.. אפילו עברתי לחצאיות והלכתי לשיעורים שמחזקים את האמונה בבורא עולם, כל החיים הייתי במצבים שאמרתי לעצמי , טוב, לפחות יותר גרוע לא יכול להיות.. אבל דווקא אז בורא עולם התערב והחליט להראות לי שדווקא יש, הכל אצלי טכני, הכל אצלי סתמי, אני לא באמת מרגישה דברים, שום דבר לא נוגע בי, אבל אני מאוד שכלית, אז אני מגיבה בהתאם לסיטואציה, כדי לסמן וי, עשיתי מה שהייתי צריכה , אבל אין לי באמת עניין בשום דבר.. גרתי בחו"ל הרבה שנים, ובאתי לארץ במטרה להתגייס ולתרום משהו, חשבתי שאולי אם אני יעשה טוב לאחרים אולי החיים יעשו עימי חסד ויעשו לי קצת נחת.. אבל גם בצבא זרקו אותי בתפקיד מסריח שחוץ מלהרגיש כלום וחסרת תועלת אני לא תורמת יותר מדי.. עזבתי את המשפחה שלי בשביל זה.. בשביל להרגיש בורג קטן במערכת שבכלל לא צריכה אותי.. וסתם מחויבת להחזיק אותי. כולם שורדים את החודש, זה המהות של כלום, לקרוע את התחת בעבודה ולשרוד, זה מה שאני רואה סביבי.. ואת הכסף שנשאר מלכסות חובות ולשרוד, משתמשים לעורכי דין בעניני גירושים, או גניבות כסף משפחתיות, או טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים.. כולם צינים, כולם עצובים... אפילו יש פורומים כאלה.. בשביל זה? בשביל זה אני צריכה לקום בבוקר ולהוציא את המעט אנרגיות שיש לי בשביל לשרוד את היום? כן, אני שוקלת לסיים את זה.. אבל עדיין יש בי את התקווה הזאת שאלוהים יראה את המצב שלי ויבין שבאמת אני לא נחוצה פה, ואני לא אצטרך לעשות שום צעד קיצוני בגלל זה.. ולא לגרום צער לסביבה שלי בייסורי מצפון ואשם שהם יחשבו שאולי הם יכלו לעשות משהו.. או איך הם לא ראו שאני כלכך עצובה.. אלא משהו טבעי כזה, של" מה היה אפשר לעשות... זה מלמעלה.. היו לה חיים טובים והיא השלימה את הייעוד שלה כאן" או חרטא כזה.. רק שיהיה סוף יפה.. אבל שיהיה סוף.

שלום לך, צר לי מאוד לשמוע על מצבך. את מנסה לשרוד במקום לחיות חיים טובים, איכותיים ובעלי משמעות. אם זאת, את נשמעת בחורהחזקה, חכמה ובעלת אמביציות. אני ממליצה לך על מספר דברים על מנת לשפר את מצבך: 1. לשקול טיפול תרופתי אנטי דיכאוני. שווה לפנות להתיעצות פסיכיאטרית. 2. לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT) על מנת ללמוד כלים להתמודדות טובה יותר. 3. נסי למצוא משמעות לחיים שלך. 4. מסי להכניס עניין לחייך. חזקי ואמצי! אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733