עצבות ודיכאון לאחר ששמעתי על מקרה

לפני כחודש נפטרה אמא של אחת התלמידים בכיתה של בתי. אישה בת 35 אם ל5 ילדים. תינוק, פעוט ועוד 3 ילדי בית ספר יסודי. הדבר הכאיב לי מאוד, בעיקר בגלל הילדים. בכל פעם שמעתי פרט אחר על המשפחה שגרם לי לכאב ורחמים גדולים יותר: התברר לי שהמשפחה דלת אמצעים ושבקושי יש להם למחייה.נסיתי לעזור בכל יכולתי: אספתי תרומות כספיות וביגוד והמשכתי בשגרת חיי אלא שכל הזמן חשבתי עליהם. לפני כשבועיים נודע לי שהילד שלומד בכיתת בתי חולה במחלת ניוון שרירים (כרגע עדיין מתפקד בכוחות עצמו אך עם מגבלויות פיסיות). נודע לי מחברת המשפחה שהרופאים דברו איתם על תוחלת חיים שעד גיל 15. מאז אני לא מפסיקה לבכות ולחשוב עליו ועל משפחתו. גם בלי אמא, גם ממש ללא אמצעים ועכשיו גם המחלה שלו. זה מלווה אותי בכל שעות היממה ואף באמצע הלילה.אני בוכה המון. בכל פעם שאני מורידה את בתי ליד בית הספר ורואה אותו סוחב בקושי את תיק ואני נזכרת אך האמא היתה מלווה אותו על פתח הכיתה - ליבי נמחץ. מה לעשות כדי שאפסיק לרחם ולבכות? מצטערת שכל הפרטים האלה נודו לי.

שלום לך, המקרה באמת מאוד עצוב. מאוד מרגש לשמוע על עזרתך למשפחה זו. מצבים כאלה הם חלק בלתי נפרד ממציאות חיינו. לצד הדברים הטיבים והשמחים שקורים לנו יש גם חלק עצוב בחיים. זה חלק מהמכלול, עסקת חבילה. לחשוב על החלק העצוב של החיים עלול לגרום למצוקה מאוד משמעותית עד כדי פגיעה בתפקוד התקין. אני מציעה שתנסי כמה שפחות לחשוב על הנושא. נסי להעביר את המחשבות על דברים אחרים, חיוביים או ניטרליים. נסי לעצור את המחשבות השליליות משום שזה רק מחליש ומדרדר. כול אחד עם יחשוב על מחלות, אסונות, טרגדיות וכו' תוך מספר דקות ירגיש דכדוך, עצב, פחד וכו'. על מנת להמשיך ולתפקד כרגיל אנחנו מדחיקים ומרחיקים מחשבות מסוג זה גם עם מחשבות אלו נכונות ואמיתיות. הן באמת נוגעות לעובדות החיים הכי בסיסיות ויש בתוכן גרעין אמיתי אך לחשוב על כך כול הזמן פוגע בנו. לכן, חשוב להרחיק אותן, לעצור אותן, לא לפתח את השיחות הפנימיות עם עצמך בנושא. אשמח לענות על שאלות נוספות, תודה על פנייתך לפורום, בברכה,