היי

אני במצב קשה ואני ממש לא יודעת מה לעשות ואם יש לי תקנה אני בכיתה יב' ובדיכאון כבר מאמצע כיתה ט' ויש לי את כל הסימפטומים שכתובים באינטרנט על דיכאון ..אני יכולה ליפול ממש עמוק ולחשוב על איך אני אסיים את החיים שלי אחרי הצבא המשפחה שלי מאוד צינית וחסרת רגשות והבנתי את זה לא מזמן ..וזה גרם לי לעוד גלים של דיכאון עמוק יותר ואני פשוט לא יודעת מה לעשות (אני לא כזה בן אדם אני שונאת את עצמי כשאני צבועה) זה התחיל בגלל בית הספר שלי שהוא חדש והשכבה שלי כולה "שואפת למצוינות" לימודית והתלמידים וכל צוות המורים מתייחסים ממש בחוסר רגישות אחד לשני ומנצלים את האחרים ובהתחלה זה לא הפריע לי והייתי שקועה בעצמי עד שנכנסתי לזה חזק והמשפחה שלי לא לצידי אמא שלי אומרת דברים ממש לא נכונים כמו:"בן אדם שלא רוצה לעזור לו אף אחד לא יעזור לו"ואפילו ביקשתי ממנה לקחת אותי לפסיכולוג אבל היא לא רוצה..אני לא חושבת שהיא אוהבת אותי בכלל אבל היא אמא שלי מה אני לבד בעולם!?!? ואני לא עושה דברים כדי להפריע להם, הפסקתי לריב איתם, אני מסתגרת בחדר לזמנים ארוכים כדי לא להתמודד איתם אבל אני מרגישה כל כך חסרת תקווה ושכדאי שאני אמות. ואמא שלי אומרת:"נראה אותך אף אחד לא עוצר אותך" אני פשוט לא יודעת לא ן לברוח אני יודעת שיש לי מה לתרום לעולם הזה אבל נראה שהכל נופל ואני אל יודעת איך לטפל בזה אני קראתי שיכול להיות שהבעיות שמביא הדיכאון ילוו אותי להמשך החיים ואני מאוד פוחדת מזה. פעם כולם אהבו אותי והייתי טובה אבל עכשיו אני מרגישה כל כךלך חסרת ערך וכלום אני יודעת שאני כבר גדולה אבל ההורים שלי לא אמרו לי שהם אוהבים אותי כבר שנה שלמה אני חושבת זה לא משנה כמה אני אבכה או עצובה אף אחד לא יעזור לי תודה רבה !!

שלום לך, צר לי מאוד על החוויות הלא נעימות שעוברות עליך במשפחה וגם בבית הספר. את זקוקה לעזרה כדי לעבור הסתגלות והשתלבות במסגרת חדשה. יתכן וכדאי לך לשוחח עם המחנכת ובהמשך אולי לפנות ליועצת השכבה. לעיתים קרובו , הצוות החינוכי יכול לעזור יותר טוב. תבקשי מהורים שיאושרו לך התיעצות עם פסיכולוג/ית. לבי איתך, חזקי ואמצי!