נכשלתי

אחרי יותר מ 4 שנים אני יכולה לומר שנכשלתי. בעלי (או טו טו לשעבר)לקח אוקסיקוד מקרוב משפחה ומאז הוא מכור. אולי אני מוגבלת בטווח הרגשות שאני יכולה להבין. לא מצליחה להבין הרס עצמי כל כך גדול סוחף ומוחלט. הוא אוהב את ילדיו. מסרב לגמילה ולטיפול. כל כך הרבה אנרגיה השקעתי בלנסות להציל אותו מעצמו. מאשים אותי בכל. כולל בהתדרדרות שלו. שלשום באישור הסכם . נראה גמור. אני דואגת לילדים. לא כך תיארתי את חייהם. שכול או לגדול שברקע אבא נרקומן. האם אתם מכירים מקרים שאחרי סירוב לכל גמילה או עזרה יורד לאנשים האסימון והם פונים מרצונם ולא מכפייה? תודה )-: ליאת

זהו אינו כשלון שלך, זוהי ההתמודדות שלכם. התמודדות קשה, רצופה בעליות וירידות, בהרבה אכזבות וציפיות. כיום התפקיד שלך לשמור על ילדיך ולמצוא הרבה מאוד פתרונות יצירתיים עבורם, כדי שיפגעו פחות. הטיפול הכפוי אינו יעיל. את חייבת למצוא מקורות תמיכה עבורך גם. בהצלחה

את אולי ביקורתית כלפיו, לפי סגנון הכתיבה אפשר לראות קצת הטפת מוסר מצידך, מה שנקרא "פולניות":) אני חושבת שבאמת יתכן שירד לו האסימון אם לא תטיפי לו מוסר (בהנחה שאת עושה את זה). עצם זה שכתבת את זה, אומר שאת חושבת כך. בהצלחה.