היי

יש לי שאלה קצת מוזרה . אני בת 25 ולפני שנתיים וחצי עליתי על נקיון כביכול. נכנסתי לסרט רציני בחיים שלי שבעקבותיו שתיתי ואיבדתי שליטה בסופי שבוע . מכל מקום הייתי באישפוז בלי תרופות כי לא היו לי קריזים וגם בקהילה ומשום מה מהמקום הרע שהייתי בו לפני לא היה אכפת לי יענו זרמתי עם כל דבר שהציעו ותייגתי את עצמי בתור מכורה ואיכשהו בגלל שאך שאיבחנו אותי ישר הלכתי לקהילה אז בתור התיוג הזה למדתי את כל הדפוסים הנלווים להתמכרות יענו דודא וכל מיני שלפני כן לא ידעתי מזה דודא גם לא ממש היה לי. בקיצר חוויתי את כל הקופה של הנקיון כחווית ניצול כי לא יכולתי להתנגד מהמקום שהייתי בו . היום אחרי שנתיים אני עדיין מטופלת בעממותת אפש"ר סיימתי שנה א בתואר ואני עולה לשנה ב. הקטע שהיו לי מעידות בדרך למרות תקופות הנקיון וכל הטלטלות 12 הצעדים אישפוזים וכל מה שעברתי שינה את כל המודעות שלי לגבי עצמי עשיתי טיפול שאולי לא הייתי עושה אם לא הייתי הולכת לגמילה . הקטע הוא שמעולם לא באמת הייתה לי שתייה קיצונית היא הייתה אופיינית אחת ל.. חודשיים שלוש והייתי יוצאת יחסית 3 פעמים בשבוע שברובם או לא שתיתי שתיתי בקטנה . בכל מקרה הייתה תקופה שהחלטתי שאני לא מוכנה להיות מתוייגת יותר בתור אלכוהוליסטית או מכורה או לקרוא לבעיה שלי מחלה יענו . המחלה היא הרס עצמי שקיים בכולם ותמיד ידעתי שהשימוש היה הפיתרון . אז עידכנתי את המטפלת שלי לגבי זה והיא יודעת ששתיתי כמה פעמים ואני לא מרשה לה לקרוא לזה מעידה או נפילה וכל מי חרטות כאלה זה מתייג את השתייה ככישלון במקום להבין למה שתיתי ומה החשיבה שהובילה אותי לזה יענו מעידה זה בולשיט והכישלון והפחד שאדם מרגיש מדרדרים אותו עם השטיפת מוח הזו . אני מודה שיש לי נטייה להתמכרות לכן אני עם יד על הדופק לקיחת המון כלים מהדרך הזאת ולדעתי כל העולם מכור בדרך כזו או אחרת יש כאלה שכבר לא יכולים להרשות לעצמם לשתות יותר כי הגוף מכור כבר אבל אני חושבת שצעירים שהיו נקיים תקופות ארוכות ועשו את הטיפול הזה הפעם עם המודעות הזאת הם יכולים לשתות . אני שמה לב שבחצי שנה האחרונה אני לא שותה יותר מבריזר אחד אני כן מרשה לעצמי לשתות ולא מסתירה את זה מהמטפלת אבל אני מרגישה שזו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה משום מה . אני לא אשתה אם אני אראה שאני משתמשתבזה לסוג של עזרה עצמית אני דווקא מעדיפה לפתח את המסוגלות העצמית שלי ואני מתמודדת בדרכים אחרות יענו שיתוף . היה קטע שאחרי כל בריזר שנגעתי בו ישר עשיתי הפסקה מתוך פחד של חודש גם שיצאתי לא שתיתי ואז שוב . אני מאוד מאוד נזהרת בקטע הזה לא נראה לי שאי פעם אצליח להשתכר שוב לא מסוגלת להרגיש סוטול משתייה יותר בגלל כל מה שעברתי אין ספק שאני תמיד אזכור את זה . אבל מצד שני אני לא מנסה להוכיח כבר שאני יכולה לשתות כי חשבתי לעצמי שאם אני לא מתמסטלת מזה אז כבר עדיף להזמין משהו אחר וזה מה שאני עושה בד"כ אני מרשה לעצמי לשתות וכתוצאה מזה נוצר מצב שאני תמיד מעדיפה לוותר על השתייה . נגיד בעבר לא היה חשוב לי הרושם והיום אני לא מסוגלת להתנהג כמו הבחורות שמשתכרות וזורמות בפאבים הפעם זה כבר לא בגלל האיסור אלא כי זה כבר לא מתאים למי שאני רוצה להיות ומצאתי תחליף גם היום מה שממלא אותי זה לימודים ודברים אחרים לא שטויות . אני שואלת אותך למרות שלא תעני לי אולי תשובה אותנטית אחרי ששמעת שהייתי בקהילה אבל מה בדיוק קורה לי ? אני אישית מרגישה טוב יותר כי האלכוהול הולך ומאבד את התפקיד שלו בחיים שלי למרות הסבל והטלטלות הייתה לתקופה הזו ערך מאוד מוסף אבל אני לא יכולה להתחבר לסיפורים באנ.איי או להודות על יום נקי. אני כן מזההה מאפיינים דומים לפעמים בתחושות דפוסים כמו דחיינות וכאלה הרס עצמי שמתבטא בקטנה וכל דבר שאופייני אפילו לנורמטיבים . בקיצר לא יודעת כבר לאיפה אני שייכת וסביר להניח שגם אם תגידי שזה מסוכן ואני בהכחשה אז גם לא אאמין לך כי לא יודעת משהו בי כבר לא מרגיש שייך לכל העניין הזה אפילו לא לשתייה בחבר'ה כאילו שהתנתקתי לגמרי אחרי שהבנתי שאני לא בהכרח מכורה גמורה כמו שתיארו אותי ופשוט כבר לא מעניין אותי לא להוכיח ולא להתחבר עם כל העולם הזה השאלה אבל מה כבר יש לי לעשות אצל המטפלת זה מה שהיא שואלת שאני מספרת לה על המסקנות שלי שכתבתי כאן . אותה זה די מצחיק היא טוענת שזה רצף ועוד כמה שנים זה עלול להחמיר . נכון אולי בהקיף השתייה שלי בעבר עוד כמה שנים הייתי נגמרת אבל כרגע ? אולי יצאתי מזה בזמן ועשיתי טיפול שהציל אותי . לא יודעת בקיצור אבל ההרגשה להגיע אליה ולספר זה סתירה אני לא יכולה לשקר כי אני מרגישה שאני אשקר לעצמי אבל מצד שני זה מבלבל להאמין בתפיסת עולם מסויימת ולהמשיך לבוא לשם אבל לא לדבר על שתייה בכלל היא אפילו כבר לא מעניין אותה אם אני שותה או לא אנחנו מדברות על דברים אחרים . כרגע לא יצא לי לשתות כבר חודשיים כי נמנעתי בתקופת בחינות אבל מה לא יודעת אני מבולבלת רצחח לפעמים .

היי לולי, מה שלומך? אני מבינה שבמקרה שלך ההגדרה מתווה את הדרך. אני מבינה עד כמה זה מורכב.אני מניחה שאת צעירה מאוד, ומאוד קשה להתחייב על הדרך לכל החיים. אני לא יכולה לקבוע האם את מכורה ולתת לך את ה גושפנקא לשתות. ההחלטה היא שלך ונראה לי שעד היום, מתחילת "הדרך" קיבלת החלטות שהובילו אותך עד הלום. תשתמשי ב"כלים" שנראה לי שקיבלת במהלך הטיפול. בהצלחה

מהם ה"כלים" שנראה לך שקיבלתי במהלך הטיפול ? את יודעת שאת היית הראשונה שדיברתי איתה בתחילת הדרך נראה אולי תחת השם מילקי .. זה מצחיק אבל דווקא את זו שאמרה לי לא להתעסק עם הגדרות אלא במה שאני מרגישה ובמה שיכול לעזור לי ..