מיואשת בטירוף-דחוף לי תשובה מה דעתך פרופסור דניאל

שלום אני כותבת ופשוט מיואשת-תמיד ידעתי שיש פה פורום אבל לא יודעת למה לא כתבתי-מקווה שהכתיבה והתשובה תעזור לי ביאוש הנורא שאני מרגישה ברגע זה-כותבת והדמעות זולגות אוף. טוב לענייננו אז מספרת עלי קצת ומספרת את העניין שהביא אותי לפה. אני בת 35 ואת הבת שלי הראשונה והיחידה הבאתי אחרי טיפולי הזרעות אחרי תקופה של שלוש ארבע שנים עשו לי צילום רחם וגילו שיש לי חצוצרה שלא התפתחה ומלאה בציסטות והורידו אותה בניתוח. ואז אחרי טיפול אחד של הזרעה או שניים אמרו לי שאין מה לעשות ואני חייבת ללכת על הפריות מבחנה אחרי שלושה חודשים של המתנה הגעתי למחלקה פתחתי תיק באי וי אף אמרתי שיש לי איחור של יום אחד ובאמת גילו שאני בהריון השמחה היתה ענקית. אחרי הלידה נכנסתי לדיכאון לאחר הלידה בערך כמה חודשים לאחר מהלידה לא ישר ויצאתי מיזה בכוחות עצמי למזלי. היום הבת שלי בת שבע. לפני שנה לערך החלטנו אני ובעלי שאנו רוצים עוד ילד אחרי נסיונות לבד וידיעה שיש בעיות עם הזרע של בעלי מה שהיה וישנו עד היום הלכנו לרופא פרופסור ידוע מאזור השרון עשינו הזרעות ולא הצלחנו הזרע של בעלי באמת היה חלש ופתאום שהתחלנו לעשות הפריות גילו הרופאים ששני הסוגים של התרופות הידועות שאני לא זוכרת את שמם מינוגון ועוד משהו הגוף שלי לא מגיב אליהם ולא יוצר ביציות מספיק ואם כן אז הם לא באיכות טובה. אחרי עשרה חודשים של נסיונות ומתוכם 4 חודשים של מנוחה לתת לשחלות לנוח עשינו עוד נסיון במינון אחר וגבוהה הצלחתי ליצר 4 ביציות שמתוכם 2 לא היו טובות ומתוך השניים שנותרו רק אחד הופרה היתה החדרה ולא הצלחתי להכנס להיריון. הפרופסור אמר לי שהסיכוי להכנס להריון ככה הוא קלוש עם עובר אחד. הוא אמר גם הפרופסור שיש לי בעיה שהשחלות שלי הזדקנו כמו של אישה עשר שנים מעלי. ושהוא חושש שנצטרך ללכת על תרומת ביצית. את זה שמעתי גם בפעמים אחרות שדיברנו איתו עם הפרופסור ולאחר מחשבה עמוקה החלטנו שלא נרצה את האופציה הזאת. כי אני רוצה ילד עם הגנים שלי. מה שאני לא מבינה אני כן מצליחה להגיע לביציות אפילו שניים אפילו אחד. בשביל ילד צריך ביצית אחת ואני מוכנה לעבור את זה עוד ועוד עד שאצליח העיקר שיהיה לי ילד משלי נוסף. או שאפשר לעשות טיפול להגיע לביציות ואם יש ביצית אחת להקפיא אותה ולנסות עוד ועוד עד שתהיה עוד ביצית ואז להחדיר את שניהם. מה שאני גם לא מבינה בימינו אומרים שנשים מבוגרות אפילו נכנסות להריון מביצית שלהם ובימינו שנות ה 2006 הרפואה כלכך מתקדמת לפי מה שאני לפחות שמעתי וידעתי אז איך זה שפרופסור אומר לי נעשה הפסקה של חודש וננסה שוב אבל נראה לי שנגיע לתרומת ביצית? איך הוא מתיאש כלכך מהר? כל מה שאני עוברת גם שזה קשה אני שמחה לעבור את זה. אני מזריקה זריקות ומחייכת יום אחד הזרקתי לעצמי כמה זריקות מכמה שאריות של תרופות שהייתי צריכה ועוד הלכתי בערב לקבל עוד זריקה הרבה זריקות באותו היום חטפתי ועשיתי את זה בכיף בעונג. השאיבת ביציות שלא היתה לי קלה עשיתי בהנאה הלכתי לחדר הניתוח בכיף באמת בכיף בשבילי זה בסדר ואני רוצה את זה עד שאצליח אז איך זה שהוא אומר לי הפרופפסור ננסה שוב ואם לא ילך כנראה נצטרך ללכת על תרומת ביצית? איפה הרפואה המתקדמת? איפה האופטימיות? אני מוכנה ורוצה לעבור את זה עוד ועוד עד שזה יצליח. חשבנו ללכת להתיעץ עם עוד רופא פרופסור או שני פרופסורים. אבל אני שואלת אותך באמת ביאוש נוראי מה אתה אומר לפי מה שכתבתי? אין לי סיכוי לעוד ילדים? אם אני מקבלת את ההורמונים הכי הרבה שיש לדעתו של הפרופסור ומגיעה לביצית או שניים טובות? והרי לילד צריך ביצית אחת ואני רוצה רק עוד ילד אחד בעולם? אני מוכנה לעשות הכל בשביל ילד מהביצית שלי ומהזרע של בעלי. אנא ממך תן לי תשובה או תקווה שיש פתרון גם לאנשים כמוני. ותבין שאני מוכנה לעבור ולעשות הכל בשביל זה. בשביל לחבוק עוד תינוק בעולם בשביל שיהיה אח או אחות לבת שלי בשביל לא להרגיש שלא מיציתי את עצמי בחיים האלו. פשוט קשה לי לקבל את זה שלא יהיה לי עוד ילד ואני לא מוכנה לקבל את זה. מה אפשר לעשות פרופסור דניאל. אשמח לעצה או הכוונה. אשמח אם תוכל לשלוח לי מסר לאימל בתודה מראש ובברכה נועה