חרדות וביקורתיות יתר של ילדה בת 9

בת הזקונים שלי בת ה-9 הינה ילדה יפה, אהובה מאוד על כל משפחתה וחכמה. לכאורה יש לה את כל הנתונים להיות מקובלת בחברה ומאושרת, אולם אין כך הדבר. היא אינה חברותית במיוחד, זאת אומרת מצד אחד חשוב לה שבנות כיתתה יתיחסו אליה ויאהבו אותה, אולם מצד שני כל יום היא שבה מבית הספר בתחושה שעשו לה עוול, שלא אוהבים אותה וש"מחפשים" לריב איתה. היא מוצאת דופי כמעט בכל אחד. היא אינה שחצנית כלל וכלל ואין אני רוצה שזה מה שיתפרש מדבריי, אולם היא יותר מידי רגישה ונוטה לפרש עוויות פנים או דיבורים של אחרים בצורה לא נכונה ושלילית לרוב. היא מעולם לא רצתה לקחת חלק בחוגים ואינה יוזמת לבקר אצל חברות אלא אם הן מתקשרות אליה ומבקשות. היא מאוד אחראית, לעיתים יותר מידי, ותמיד דואגת שדברים יתנהלו כמו שצריך, אם בתחומים של בטיחות מפני כל סכנה ואם בדברים אחרים כולל בתחום הנקיון. זה מגיע למצב כזה שאם לדוגמא העיפרון שלה נגע בכיתה בקיר היא תהסס אם להשתמש בו ותשאל אותי אם היא יכולה לגעת בו או אם צריך לשטוף ידיים. שאלות מעין אלה הינן חלק בלתי נפרד משגרת היום-יום שלה וחוזרות על עצמן ביום הרבה פעמים, ובכך הן מעיקות עליה ועל הסובבים לה. ביום היא מוטרדת מהמון דברים מסוג זה וכל הזמן עסוקה בלחשוב ולשחזר דברים שאמרה ואמרו לה או לחשוב אם היא צריכה להתנקות כי נגעה בדבר זה או אחר וכיוצ"ב. אני רואה כיצד כל האחריות הזו מעיקה עליה וקשה לה, וזה מאוד כואב לי. אין לי מושג מה לעשות. לאחרונה היא החלה להיות מוטרדת גם ממחשבות אחרות בנוגע ליקיריה ואני רואה אותה מדברת עם עצמה בבית לפעמים מבלי שתבחין בי כשהיא כמו מתפללת ומבקשת שהכל יהיה טוב. דיברתי איתה המון פעמים על הנושאים הללו, ביקשתי ממנה שלא תדאג, שהכל יהיה בסדר, שתפסיק להיות חרדה ומודאגת ושתחיה את החיים בצורה קלילה יותר ושכך תקבל גם את החברה, אולם דבריי אינם עוזרים. יעצתי לה שנלך יחד לפסיכולוג אך היא בכתה בהיסטריה ובקשה שלא. מה עושים ?

דניאל, יכולתי לקרא מדבריך את הכאב והתסכול- למה ילדה כל כך מוכשרת ואהובה מוטרדת כל כך, ולא מרוצה? אולי את גם מרגישה אשמה, שמשהו לא עשית בסדר... אני חושבת שהבעיה של בתך היא רמת חרדה גבוהה מאוד שבה היא מתפקדת. היא חרדה מאוד ממצבים של חוסר שליטה, מאסונות שיקרו. היא מעט נוקשה ומנסה לנהל את הדברים כדי שלא יקרה אסון (להרגשתה אסון) . החרדה מעיקה עליה, פוגעת במצב רוחה, ופוגעת גם בקשרים החברתיים שלה. היא מנסה להרגיע את עצמה דרך טקסים שהיא מפתחת ,אבל זה לא יעיל. חרדה היא סימפטום שצריך לטפל בו. לכן אני ממליצה בחום ללכת לפסיכולוג ילדים. אפילו אם היא תבכה, אל תיבהלי, גם זו תקופת חרדה, והיא חלק מהסיבה לטיפול. אני יכולה להבטיח לך שטיפול מאוד עוזר במקרים הללו וניתן לשפר את איכות חייה. את יכולה לקרא עוד על חרדות ועל טיפול פסיכולוגי בשני פרקים בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. אל תוותרי על ההליכה לפסיכולוגית- זה הכיון שלכם! אני כאן אם צריך בהמשך. חלי