טיפים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים

25/03/2008 | 08:23 | מאת: פוצי

שלום יש לנו ילד בן 10 תלמיד מצוין (לא שזה מה שהכי חשוב לנו) אבל: הוא ילד שלא מרוצה ,מקטר על כל דבר שמוטל עליו,שונא בית ספר,חייב להראות בכל מצב כשהוא לא מרוצה ע"י הורדת הראש והליכה איטית (מין ריטואל התנהגותי קבוע) ניסינו ע"י הערות "מה הפרצוף הזה ?" או כל מיני שלא צלחו ,כל יום הוא חייב להגיד לנו אם היה לו יום כיף או לא ולי האבא זה נמאס שהילד מנגן לי על המצפון כמה טוב לו או לא ,אני מרגיש שלפעמים בא לי לא להגיב אליו עד שיפסיק את ה"תעללות" הזו !!!!!! רשמנו אותו לחוג חשבנו שישתפר משהו אבל שום שינוי . האם ישנם טיפים שנוכל להשתמש ? האם יכול להיות שהילד צריך טיפול מקצועי ? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
29/03/2008 | 06:15 | מאת: חלי ברק-שטיין

פוצי, אני מבינה את התסכול שלכם. נשמע לי שמשהו מציק לילד שלכם, אולי הוא ילד חרדתי ודברים מלחיצים אותו. לכן הוא מקטר ומתלונן, כי הוא באמת מוטרד. יתכן גם שביניכם כבר התבסס דפוס שהוא מקטר ואתם מנסים לעודד או כועסים, אז הוא למד שזו דרך להשיג תשומת לב ולהפעיל אתכם, ולכן הוא ממשיך בדרך המוכרת הזו. חשוב שתתיחסו בכבוד לתלונות שלו, דוקא תנסו לשאול ולהקשיב מה מטריד אותו. אולי אם תתענינו והוא יספר, משהו ישתחרר בו. בו בזמן בקשו ממנו לספר גם דברים חיוביים, ואל תתנו כל כך הרבה משמעות ותשומת לב לתלונות. כך לא תחזקו את הדפוס מעבר להדרכה הקצרה שלי הייתי בהחלט ממליצה לנסות להתיעץ עם פסיכולוג, אולי מספר פגישות. הוא ישמע את כל הפרטים, ויאבחן יותר ממני אם יש בעיה שדורשת התיחסות. עדיף לברר ולטעות מלהזניח. ולסיום, תזכרו שהוא לא עושה את זה נגדכם ולא מתעלל, משהו כנראה מציק לו. חלי

29/03/2008 | 08:14 | מאת: פוצי

תודה רבה אני מקווה שלא קמת מוקדם בגלל הבעיה שלנו ! זה יכול להיות ארוך אבל אנסה מה זה קצר : אני עצמי סובל מ"אגורופוביה" ומהתקפי פאניקה עצמם מעל 20 שנה ,טופלתי בטיפול פסיכולוגי,emdr ,היפנוזה,התנהגותי וכמובן אני בטיפול תרופתי , בבית כמובן נמצאת הבעיה כי אני תלוי באשתי ואז לא ניתן לנסוע רחוק וכל יציאה דורשת הערכות,הילד יודע שאבא לא יוצא מהבית אבל לא יודע למה ,אני לא רוצה לספר כדי לא להכניס אותו לסיפור אלא בבוא העת , יש שני דברים , אני נמנע מלטפל בילד כדי שלא יראה ילד "בעייתי" ודבר שני אני לא בטוח שבגלל הבעייה הילד במצוקה,חוץ מזה שאני לא יוצא (בלי להקל ראש) לא מרגישים עלי כלום אני על הכיפאק עם חוש הומור , אין פה אווירת דיכאון שוב, חושש מלהכניס אותו לסיפור "טיפולי" אבל ראיתי באתר שלך עוד דרכים שאולי בהם כן נוכל להשתמש תודה ביי

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים