בת שלוש מחקה חבר לגן

ערב טוב חלי. בתי בת 3 ו-4 חודשים. ילדה שמחה, פעלתנית,סקרנית, בעלת דימיון מפותח וחברותית. יש לה חבר טוב בגן שיחד הם נוהגים "להשתולל ולעשות שטויות" כדבריה. לאחרונה אני ואביה שמים לב שהיא מחקה התנהגויות שלו. חלקן לא מזיקות- למשל מימיקה של הפנים, תנועות גוף, חזרה על מילים מסוימות בלי קשר לכלום(אני יכולה לשאול אותה במה היא רוצה לשחק והיא תענה "קבב".זו יכולה להיות תשובה על כל דבר). אנו יודעים שהיא מחקה אותו, היא בעצמה מודה בזה ולרב אנחנו זורמים איתה,אבל... היא החלה גם לירוק. בהתחלה היא סתם היתה "מנפנפת" בלשון. היום כבר זכיתי ליריקה של ממש. יש לציין שזה קורה כשאנחנו כועסים עליה מאוד והיא חווה תסכול וקושי להתבטא. פתאום כל העבודה היומיומית שאנו עושים עם המנטרה "תסבירי לנו במילים אחרת לא נבין אותך" יורד לטמיון. אני מבינה לחלוטין את עניין החיקויים וההיגררות בשלב זה של חייה, אך בכל מקרה של יריקה אני מודיעה לה בתקיפות שאני כועסת, שאיני מקבלת התנהגות כזו של יריקות ושאינני רוצה לדבר איתה כרגע (ואם מתאפשר מתרחקת לחדר אחר בבית). היא בוכה, נעלבת, נלחצת, קוראת לי ולבסוף נרגעת וניגשת לבקש סליחה (ואני מוודה שאכן הבינה מדוע כעסתי). ריטואל היריקות הזה חוזר על עצמו כבר המון זמן ועושה רושם שהיא לא מפנימה. האם כדאי להשתמש בסנקציה אחרת? הרי לומר לה "אני לא סולחת" אחרי שהיא מגלה בגרות וניגשת להתנצל זו לא הדרך. אבל איך להבהיר לה עד כמה חמור מעשה זה?

אמא, זה בהחלט מטריד מעניין למה היא צריכה לחקות אותו כל כך? מה יש בו שמושך אותה? לגבי היריקות, המסר צריך להיות אפילו יותר חד משמעי. היא צריכה לדעת שאסור לירוק, בשום מקרה. ואם היא תירק תהיה תגובה, תחליטו מראש מהי ואל תוותרו. אני חושבת שזו תגובה אחרת מאשר כעס וסליחה אחרי התנצלות. צריכה להיות סנקציה. ובנוסף, בזמנים אחרים, להמשיך ולדבר איתה. להבין למה יורקת, ללמד אותה מה לומר כשכועסת. זה תהליך, שצריך לעבוד בהצלחה חלי