ביישנות יתר

בתי הבכורה תהיה ביוני בת חמש . מאז ומתמיד הייתה ביישנית. אם זה בנוגע לבני משפחה (סבא , סבתא וכו') דבר פשוט כמו להגיד שלום, ובוקר טוב קשה לה. להגיד תודה על מתנה שקיבלה אומרת שהיא מתביישת. בכל הנוגע לאנשים חדשים על אחת כמה וכמה. השנה נמצאת בגן טרום חובה. מסרבת להשתתף בחוגים שקיימים בגן. לא תמיד משתפת פעולה (אם מצלמים בחג כלשהו את הילדים בגן, בפעם האחרונה לקח הרבה שכנועים לצלם אותה, ) מעבר לזה נכנסת לפינות הגן, משחקת בחצר עם החברים, עושה עבודות יצירה שמאוד אוהבת, מקשיבה לריכוז וכו'. אני לא יודעת האם להמשיך ולדבר ולהסביר שמאנשים מוכרים אין צורך להתבייש בצורה כזו, וכשהולכים אומרם שלום ווכשמקבלים מתנה אומרים תודה. זה לא נובע מחוסר חינוך ומחוצפה . האם יש דרך להעלות לילדה את הביטחון העצמי? האם יש מקום לטיפול פסיכולוגי? האם זה משהו שיעבור עם הגיל ופשוט להתעלם? אני די אובדת עצות. מלבד כל זה רק אוסיף ואומר שהילדה נורמטיבית, מתפתחת מכל הבחינות בסדר גמור, אוהבת מאוד לשחק עם חברים אצלה בבית, כשזה מגיע ללכת לחברה יש לה קושי להיפרד ממני. אני מקווה שההודעה ברורה עד כמה שאפשר. אודה על תשובה והכוונה.

שאלתך מאוד במקום. אני בהחלט חושבת שיש מקום להתיעצות פסיכולוגית ויתכן אף לטיפול. בישנות היא אפיון מולד, ויתכן שבתך תמשיך להיות במידה מסוימת בישנית, אבל התמונה שאת מתארת מבטאית קושי אמיתי שלה, הבישנות, אפשר אפילו לומר החרדה בה היא נמצאת במצבים שונים (גם הפרידה) מפריעה לה בתיפקוד. לא מאפשרת לה להיות חופשיה ולבטא את עצמה. לכן כדאי להתערב, ובודאי לא רק לחכות שהזמן יעשה את שלו. כדאי לכם לפנות לפסיכולוג חינוכי או התפתחותי שעובד עם הגיל הזה, והוא יוכל להעריך את המצב, ולהציע לכם מה כדאי לעשות. אל תהססו, במקרים רבים ככל שמתערבים מוקדם יותר, בגיל צעיר יותר כך משיגים מהר יותר שיפור. כך תוכלו לחזק לה את הבטחון החברתי, מילים בודאי לא מספיקות. בהצלחה חלי