קושי עם ילד בן 5

שלום רב יש לי בעיה מאוד רצינית עם בני בן ה-5 וחודשיים. הוא ילד מקסים, נבון מאוד, אוהב וחברותי. לפני כ-4 חודשים נולדה לו אחות, דבר שהוא חיכה לו ומאוד שימח אותו. כבר בתקופת ההריון שלי הוא התחיל למרוד הרבה, לא להקשיב ואמרו לי שבגלל שהוא חכם, אז הוא כבר כאילו רואה את העתיד, על האחות שתיוולד ומוציא את זה מעכשיו. עם אחותו הקטנה - הוא פשוט מקסים, אח אוהב, עוזר, מנשק כל הזמן, מצתחיק ומדבר איתה. אין לי שום חשש או דאגה להשאיר אותו איתה לבד לרגע, מתנהג אליה כמו אח בוגר הכי טוב שאפשר לבקש. אבל....הבעיה היא איתנו, איתי, עם אביו וגם עם סבו. ואסביר למה עם הסבא - כל יום אחרי הגן, בצהריים הסבא לוקח אותו מהגן ביחד עם בת דודתו, עד שאני מגיעה לקחת אותו. אציין שזה סבא שיש להם ותמיד היה להם קשר טוב, חם ואוהב. אבל הבעיה היא פשוט שהוא מורד באנשים הקרובים לו ובמי שהוא מרגיש פתוח איתו, למי שהוא בעצם מרשה לעצמו לעשות את זה ו בגלל זה בעיקר עם שלושתינו. מה זאת אומרת מורד?? כל דבר נהיה איתו קשה, מלקום בבוקר, לצחצח שיניים, להיכנס לאמבטיה, לאכול ארוחת צהריים, פעולות הכי פשוטות ובסיסיות נהיו להתחלת מלחמה איתו. כל דבר שמבקשים ממנו הוא ישר צועק, צורח שלא בא לו, משתולל, נותן מכות ואלו דברים שלא היו בעבר. הוא תמיד היה עקשן ודעתני אבל לא משך את זה לכיוונים כאלו. קשה לתקשר איתו, אם אנחנו רוצים לדבר איתו, ולדובב אותו מה קרה, ולמה הוא ככה אז הוא פשוט נאטם, לא מדבר, לא עונה, אומר שלא בא לו לענות, שום דבר לא מרתיע אותו, שום "שוחד" אפילו לא משפיע עליו. אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות איתו. התחלנו בעונשים כמו - לא לראות טלויזיה, לא לשחק במחשב, לא לשחק ב"PLAYSTATION" דברים שהוא אוהב לעשות, אבל זה לא ממש מפריע לו. כל "איום" על משהו שלא נקנה לו לא עובד עליו, פשוט אין לנו שום גורם שירתיע אותו מלהתנהג בצורה הכה לא בסדר שהוא מתנהג בה היום. אציין שהוא ילד מפונק, שבאמת קיבל ומקבל עד היום מה שהוא רוצה, כמובן עם גבולות הטעם הטוב, תמיד קיבל חינוך חום, ואהבה עד אין קץ . ונראה היום שהוא לא מעריך שום דבר, אין לו כבוד אלינו ולסבא ואנחנו פשוט מרימים ידיים ולא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד איתו. כשאני אומרת לצרוח אז זה ממש צרחות וככה זה רוב היום. הוא רוב היום כועס ועצבני. וכשהוא כן מסכים לענות לשאלות שלי אז הוא אומר שהכל בסדר בגן, עם הגננות , הילדים ושכיף לו. וכשאני שואלת אם לא כיף לו אצל סבא ואם הוא רוצה אולי ללכת לצהרון אז הוא גם אומר שהוא לא רוצה ושכיף לו. וגם בגן אין תלונות עליו, הוא ילד טוב, לא אלים, מאוד חברותי, עובד יפה, הגננת והסייעת משבחות אותו. אציין עוד דבר, הוא מאוד אבל מאוד ביישן, וזה תמיד היה לו, הוא נדבק אלינו כשאנחנו מגיעים למקום או ליום הולדת למשל ולוקח לו זמםן להשתחרר ולשחק, וזה גם דבר שהיה פעם שפוט יותר והיום הוא יכול להישאר דבוק אלינו הרבה זמן, ולא ללכת לשחק, ולא להשתתף למשל עד סוף יום הולדת. אני פשוט מתוסכלת, רוצה את הילד המקסים שלי בחזרה. שנה הבאה הוא צריך לעלות לכיתה א' ואני מאוד מפחדת שעם ההתנהגות שלו היום , יהיה לו קשה....עם כל זה שהוא נאטם ולא מדבר. בבקשה, מה עליי לעשות????????? מה אפשר לעשות? תנו לי כלים להתמודד. מצטערת על אורך השאלה, שפוט רציתי לכסות כמה שיותר דברים. תודה רבה ומראש על התשובה, שרית

שרית, אני שומעת את המצוקה. בנך צריך ללמוד גבולות, ולא נשמע שיהיה כל כך קל. אני חושבת שכדאי לך מאוד לקבל הדרכה מדויקת. העזרי בפסיכולוגית הגן, או בפסיכולוג פרטי לתקופה. לפני כתה א'. יעזרו לך להבין את הכעסים שלו, כי הוא עצמו לא יכול לענות לך, הוא לא ממש יודע מה הוא מרגיש, הוא כנראה כועס ומתוסכל, ואתם המבוגרים צריכים להשתפר ולעשות את המשמעת טוב יותר. את יכולה גם לקרא על משמעת בספרי 'בגובה העיניים' , פרק ממנו מופיע באתר שלי. שם יש כלים מעשיים נוספים. בכל מקרה, אני חושבת שגם הדרכה אישית, או בקבוצת הורים תעזור. ובאמת חשוב להתארגן לפני כתה א'. בברכה, חלי