ילד בן ארבע ורבע ואחיו הקטן

שלום, מצטערת על האורך. בני הבכור בן ארבע ורבע, בני השני בן שנה וחצי. הם די שונים זה מזה: הקטן רגוע, אוהב לחייך ולצחוק, יודע לשחק באופן עצמאי, ילד נעים מאוד. הבכור (בקצרה) תמיד היה ממש סוער, אנרגתי, מגיב לכל דבר שמפריע לו בקיצוניות, יחד עם זאת מאוד כריזמתי. שאלותיי: 1) הבכור לא יודע להיות עצמאי, לא יודע לשחק באופן עצמי (אפילו לצידי) כשאני צריכה קצת שחרור ממנו (בשביל להקדיש מעט תשומת לב גם לקטן או בשביל דברים אחרים). את רוב תשומת הלב הבכור מקבל - ע"י משחק משותף או ע"י וויכוחים ומריבות על עצם העובדה שאני לא משחקת איתו, אפילו מייד אחרי שהייתי רק איתו לבד במשך 40 דקות. רק מול הטלויזיה הוא נעצר ונרגע לחלוטין ויכול להיות לבד. הקטן כ"כ טוב ורגוע ועצמאי, לא דורש תשומת לב, ובגלל הנסיבות גם לא מקבל הרבה. הוא בסוף ילמד שכדי לקבל תשומת לב הוא צריך לעשות דברים שליליים... איך תוקפים את הבעיה? 2) בשבועיים האחרונים הבכור התחיל לרצות לא לאכול ביחד עם הצעיר, ומעדיף לעבור לשולחן השני (יש שולחן ילדים ושולחן גדולים - כל פעם שולחן אחר). הרשתי את זה רק פעמים בודדות ואני לא מרשה יותר, אני רוצה שיהיו ביחד בפעילויות השגרה היומיומיות - גם שירגישו יותר כמקשה אחת, מה גם שאני לבד איתם רוב הזמן (בעלי נוסע הרבה) ואין לי אפשרות לעשות הכל בכפילות. מה דעתך?

גלי, אני חושבת שבנך הבכור זקוק לתשומת לב, ואותה צריך לתת לו בהחלט, אבל הוא גם זקוק לגבולות. לומר לו בברור מה כן ומה לא. למשל, שאוכלים יחד, שעכשיו את עסוקה. אם את תהיי החלטית וברורה לעצמך המסר יעבור ברור והילד יציית. זה עובד ככה. אם את מהססת, וחוששת מהתגובות העוצמתיות שלו, וזה מעייף ומציק- אז את מוותרת ואת זה הוא קולט וממשיך לדרוש. חשוב שתדעי שהצבת הגבולות היא טובה גם לך וגם לאחיו (שיקבל יותר זמן שיתפנה לך) אבל גם לבנך הבכור. זה טוב לילדים ללמוד לוותר, ולהתאפק, זה חשוב לכל החיים. זה לגבי חלוקת הזמן, ותשומת הלב, תחליטי ותבצעי את, זה תפקידך ואחריותך, ולא שלו. הוא ידרוש, ואת תשימי גבולות לגבי העצמאות, למדי אותו כל פעם קצת לעשות דברים לבד. תני לו הרבה חיזוקים ותשומת לב כשהוא עצמאי, וזה ידרבן אותו. כל פעם קצת יותר אשמח לשמוע את תגובתך לדברי, חלי