קשיי התנהגות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים

08/01/2008 | 20:47 | מאת: ליאת

חלי שלום, אני אם לילדה בת 8 וילדה בת 5. לאחרונה הילדה שלי בת ה 8 מתחצפת אלינו נורא, מתבטלת בכל מה שקשור לשעורי בית, ונראה כאילו כל מה שבאמת מעניין אותה זה חברות והיא עצמה. היא נורא כועסת שהמורה מעירה לה אפילו אם המורה צודקת, היא טוענת שהיא שונאת אותה והיא מעצבנת, בנוסף בחוג שבו היא נמצאת המורה כעסה עליה ולכן היא החליטה לעזוב את החוג יחד עם חברה שנמצאת איתה. אני מרגישה כאילו יש לי בת מתבגרת בת 8, יש לה חברה מאוד טובה שנראה כאילו כל מה שהיא אומרת ועושה הבת שלי עושה אחריה אפילו אם אלו דברים שלילים, וזה קשה לי לראות מהצד עד כמה ההשפעה שלה על ההחלטות והבחירות שלה הן משמעותיות. אני יכולה להוסיף עוד ועוד........ קראתי את הספר שלך "בגובה העיניים", הספר מעולה אך היכולת שלי לממש את הדברים שונה באופן מעשי. אנא, אשמח לקבל את עצתך.

09/01/2008 | 05:41 | מאת: חלי ברק-שטיין

ליאת, תודה על המחמאה לספר, אבל אין ספק שבמצבים אמיתיים לא תמיד ההבנה והידע עוזרים. כי הרי אנחנו מעורבים כל כך רגשית בדברים. זה קשה. מה שמענין בסיפור שלך שאת כותבת שהדברים קורים 'לאחרונה'. מה קרה לאחרונה שיכול להסביר את השינוי? האם משהו השתנה בסביבתה, בבית ספר, בבית. אפילו לא משהו גדול, אבל השתנה. היא עדיין לא מתבגרת, אבל יתכן שהיא אכן מתחילה להלחם יותר על הדעות שלה, נגררת אחרי החברה כי חברות חשובות לה. זה מאוד תואם לגיל. יכול להיות שהיא לא מצליחה לאזן בין החברות ללימודים ולדרישות שלכם. צריך לעזור לה למצוא איזון לעוצמה של התהליך. לדבר איתה, לא בכעס אלא לראות איך אפשר שגם תהיה עם חברות וגם תעשה שיעורים. אתם עדיין יכולים לשים גבולות, קודם שיעורים אחר כך חברות. היא בגיל שיש לכם השפעה. זה הכיוון, אשמח לשמוע את תגובתך ולהמשיך לייעץ. חלי

09/01/2008 | 06:17 | מאת: ליאת

חלי היי תודה רבה על תשובתך המהירה. אכן עבנו דירה השנה, וגם העברנו אות בית ספר, אך הסתגלותה לחברה היתה די מהירה. התחושה שהיא משדרת היא שאסור לבקש ממנה כלום, כשאני מנסה לדבר איתה בשיחה שקטה אני מרגישה שהיא לא באמת מקבלת את הדברים כאילו שכל מה שאני אומרת ממש לא מעניין אותה, רק היא עצמה, רק מה שהיא חושבת ומה שהיא רוצה, כשאני אומרת לה שהיא לא יכולה ללכת לחברה (החברה הטובה)או כל דבר שלא מוצא חן בעיניה היא נורא כועסת וטוענת שאני הורסת לה את החיים, שונאת אותה ומתאכזרת אליה, היא מאוד מעצימה את הדברים, אין דבר עליו היא אינה מתווכחת. אפילו הדבר הקטן ביותר. אני יודעת שהיא עדיין אינה מתבגרת אך זה נורא מבהיל לחשוב מה יהיה כשזה יגיע אם היום המצב הוא כזה. גם המורה שלה טוענת שהיא מאוד עסוקה בחיי החברה ונדמה שזה רק מה שמעניין אותה גם בכיתה. לצערי הרב אני מרגישה מחסום נורא גדול בכל מה שקשור אליה עקב המלחמות הרבות איתה אני עוברת, ניסיתי את האסטרטיביות ניסיתי את הרכות לא נראה שמשהו ממש חודר אליה. תודה רבה והמשך יום נפלא.

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים