אלימות בקרב פעוטות בגן

שלום בגן של בני, בן השנתיים+חמישה חו', יש ילד שמרגע כניסתו לגן בגיל שנה נושך(בגן טוענים שכבר לא נושך, לא בטוחה שנכון), מרביץ וצובט בפנים את הילדים האחרים. הוא עושה את זה לאו דווקא ברגעים של תסכול. זה יכול לקרות כך סתם פתאום...הוא יכול לבוא לילד בלי התראה ובלי סיבה(לכאורה) ולצבוט אותו חזק בפנים. אני הייתי נוכחת פעמים רבות למקרים מהסוג הזה. מלבד זה הוא, מרביץ, דוחף, חוטף צעצועים בכח ואפילו כשהוא מחבק, הוא מחבק חזק כ"כ ועושה את זה ממש בצורה כפייתית כך שהילד שהוא מחבק נראה ממש סובל. בני לצערי הוא אחד מהילדים שמותקף ע"י אותו ילד והוא חוזר פעמים רבות הביתה עם שריטות, סימנים של צביטות והיו גם נשיכות. לפני שנה נוצר לי הרושם כי הגן ממש לא טיפל בתופעה כמו שצריך ונראה לי אפילו שהצוות תרם להתגברות התופעה ע"י מתן חיזוקים חיוביים לילד המכה – לפעמים נהגו לחבק את הילד המכה ולהרים אותו, לפעמים לא הגיבו בכלל, לפעמים כעסו. לא היתה דרך אחידה של טיפול בתופעה. מכל מקום שום דבר לא עזר. השנה הגישה של הצוות קצת השתנתה אבל בשורה התחתונה הילד עדיין ממשיך להיות אלים ואין הפנמה. מנהלת הגן טענה בפני לאחרונה כי מדובר בתהליך ארוך. האם יכול להיות באמת שילד לא מפנים במשך שנה וחצי שלא מרביצים ואין ירידה בשימוש באלימות? מה יכול להיות הגורם לכך שפעוט בן שנתיים וחצי מרביץ ללא סיבה נראית לעין? דרך אגב, נראה כי ההורים של הילד המדובר מתקשים מאוד בהצבת גבולות והם לא תופסים בכלל את מצבו כמצב מטריד. מבחינת האמא (איתה יש לי קשר מהגן) זה יעבור וזה זמני וזה קורה לכל הילדים. מבחינתה, ההתנהגות של הילד שלה לא חריגה. הבעיה שההתנהגות של הילד שלה כן חריגה ועל כך יכולים להעיד הורי הילדים משנה שעברה שביקשו להוציא את הילד המדובר מהגן. בסוף הוחלט ע"י האחראית בשיתוף עם ההורי הילד להוציא אותו מהגן להעביר ולשכבה הבוגרת יותר, השכבת גיל שבני והוא נמצאים בה היום שוב ביחד. מה דעתך? האם נשאר לי לעשות משהו? הצוות טוען שהוא משגיח ב20 זוגות עיניים על אותו ילד ולמרות זאת הבן שלי חוזר עם "סימנים" הרבה פעמים. יש גם כל הזמן תחושה שהצוות "מגן" על הילד וכאילו שההורים המתלוננים הם סתם היסטרים

דנה, אני מבינה את המצוקה, לא כל כך ברורה לי השאלה האם התופעה נורמאלית? נשיכות ותוקפנות של ילדים היא חלק מההתפתחות, השאלה היא העוצמה של התופעות, הפגיעה שלהן בזולת, ואם יש תהליך שיפור חינוכי. זו לא תופעה שהיא גזרת גורל, שצריך לחכות שתיעלם. רצוי לפעול לשינוי המצב. אני שומעת את התאור שלך את המצב, והתחושה שלך היא שקובעת. את מרגישה שהילד שלך לא מוגן, וזה פוגע בבטחון שלך. אם לא הצלחת לשכנע את צוות הגן, ואת ההורים שיש בעיה, ולא חל שינוי, מה לגבי האפשרות להחליף לילד גן? הוא עדיין בגיל שזה אפשרי. אם הוא לא מגלה סימני מצוקה, ויש לו חברים וטוב לו, אולי לא כדאי, כי אולי מבחינתו הילד הזה לא כל כך מרכזי בחוויה הטובה שלו את הגן. אבל אם הוא סובל- אין טעם שיעבור חוויה קשה כזו, ושווה לשקול מעבר גן. נסי לחשוב על הדברים בהגיון, לא רק מהזווית שלך כאם, אלא גם מזו של הילד. בהצלחה. חלי

שלום רב, בני בן שנה ושמונה חודשים ומתנהג בשיוק כפי שדנה מתארת את הילד האלים בגן. אנחנו מנסים לפתור את הבעיה מזה זמן רב וכולם אומרים לנו שזה יעבור. כיום, לאחר שהגננת (שעדין חושבת שזה יעבור) אמרה לי שיש מספר ילדים שלא רוצים לבוא לגן בגלל שבני מכה אותם - החלטנו להתיחס לעניין כבעיה. אבל מה אפשר לעשות בנידון? בני מבין את שנאמר לו, הוא מדבר מצויין ואפילו מנהלת הגן אמרה שהוא מדבר מדהים לגילו, אבל האלימות ממשיכה ( והיא לחלוטין לא מהבית), אז מה לעשות? הילד סה"כ מאוד חכם, חייכן, אוהב אנשים וילדים ומחפש את קרבתם של בני גילו ואף נעלב כשלא רוצים לשחק איתו או להתחבק איתו. אודה לך מאוד