כועסת על בני הרבה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים

24/09/2007 | 00:22 | מאת: אא

שלום אני אמא לשניים ילד בן 4 ותינוקת לאחרונה הבנתי כי שיטת החינוך שלי לא נכונה לאחר שבני האיר את תשומת ליבי אני צועקת על ילדיי המון על טעויות שילדים עושים אני מאוד נוקשה ולאחרונה הבנתי שהשיטה של החינוך שלי היא לא נכונה כלל אתמול בני ניגש אליי וביקש ממני שאפסיק לצעוק עליו כי הוא חולם על זה בלילה יש לציין שבני הוא ילד מאוד שקט צייטן וחכם מאוד זה נורא הפריע לי ומעוניינת לשנות את גישתי אליו בשאיפה שלא גרמתי לו נזק כבד מדי איך אוכל לתקן את הנזק שגרמתי??????

לקריאה נוספת והעמקה
24/09/2007 | 16:52 | מאת: חלי ברק-שטיין

טוב שפנית אלי, טוב שהקשבת לבנך, וטוב שאת רוצה לשנות. זה מאוד מרגש שהבן שלך יכול היה לנסח כל כך טוב את רגשותיו, לומר לך שהצעקות שלך מטרידות אותו גם בחלום, זה בהחלט מעיד על יכולת חשיבה ומודעות רגשית גבוהה שלו. זה שיכולת להקשיב לו, ולהפיק מדבריו מסקנה של רצון מיידי לשינוי- מעיד על רגישות גבוהה שלך ללתגובות אליך. יתכן שזה מה שגורם לך לחלק מהכעסים. יתכן ואת אדם רגיש, ומגיבה בלחץ לסביבה, במיוחד למי שחשוב לך, הילדים למשל. אולי קשה לך עם עומס, עם תסכולים וחרדות, עם האשמה והביקורת העצמית. עם כל מה שהוא חלק בלתי נמנע מהורות לילדים צעירים כמו ילדיך. אינני יודעת מה מקור הצעקות, אינני יודעת גם אם את צועקת בדרך כלל או רק על הילדים. אני כן יודעת, שניתן לעשות שינוי ולהפחית צעקות. עושים זאת דרך זיהוי מקורות הכעס והלחץ, והפחתה שלהם. מטפלים בזה דרך הדרכה. אני בהחלט ממליצה לך לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים באיזור מגוריך. תוכלי להשיג שינוי בטווח זמן קצר לדעתי. עשי זאת למען ילדך ולמען עצמך. שתרגישי שאת אמא טובה כמו שאת יכולה ורוצה להיות את כותבת שאת חוששת שפגעת בילד וגרמת לו נזק כבד- אני מסכימה שצעקות זה לא סגנון תקשורת מומלץ , ובכל זאת הייתי נזהרת מלהסחף לתחושות אשם וכעס עצמי כמו שאני שומעת מאיך שאת מבקרת את עצמך. כפי שאמרתי, ילדך נשמע נבון ובוגר, אז כנראה עשית דברים טובים בדרך. עכשיו לכי לייעוץ, לשפר עוד קצת את ענין הכעס. לכי ממקום עניני ולא מאשמה. בהצלחה, חלי

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים