התאהבות ילדותית

שלום, אני בת 22 ואני פונה אלייך בתור דודה לדניאל בן ה-5. אני עזרתי והייתי מעורבת בגידולו לא מעט, ובשנה האחרונה (מאז שאחותי ובעלה עברו לגור לידנו) אני שמתי לב שהוא לא מקבל מספיק תשומת לב מאמא שלו,אחותי. היא מבחינתה עובדת מאד קשה וכשהיא חוזרת הביתה,אין לה כוח לשחק איתו. יש לציין שיש לדניאל גם אח קטן בן שנתיים וחצי ש"גוזל" את תשומת הלב של אחותי מדניאל. דניאל מבלה המון בבית שלנו,עם הסבים שלו ואיתי וכאו הוא מקבל את מלוא ההתייחסות. אבא שלו כן משקיע בו,אבל גם זה מוגבל מאחר והוא עובד עד מאוחר. זה הגיע למצב בו דניאל לא רוצה לחזור הביתה וישן אצלנו לא מעט. אני מודעת לזה שהמצב מאד לא תקין,אך הבעיה היא שאני כנראה היחידה שרואה כאן את הבעייתיות. עד כאן זה מצב נתון. מעבר לזה, טסתי לחודשיים לחו"ל וכשחזרתי הבנתי שדניאל מאד מאד התגעגע אליי. האמת,הוא נהייה דיי אובססיבי לגביי,כל הזמן רוצה לדעת איפה אני ולדעתי פיתח סוג של "התאהבות" בי. הוא מתחיל להתנהג מוזר לידי,עושה לי דוקא, פרץ לי למקלחת במודע, ובאופן כללי חפץ במגע מתמיד איתי. אני יודעת שזאת תולדה של חוסר תשומת הלב מאחותי והוא בסה"כ מחפש את המקום שלו במשפחה. אבל,אני גם יודעת שזה לא ממש מצב בריא. מה אני צריכה לעשות? מצד אחד אני רוצה להקדיש לו תשומת לב ולשחק איתו, להשקיע בו את כל האהבה שלי אליו, אבל אני מפחדת שאני גורמת לעוד יותר נזק ומרחיקה אותו מאחותי. מה לדעתך אני צריכה לעשות?? תודה על העצה, עדן.

עדן, ההתלבטות שהעלית אכן לא פשוטה, וטוב שפנית להתייעץ. את מרגישה שמשהו לא בסדר, גם בדרך בה אחותך מגדלת את בנה, וגם בדרך שבה דניאל התחיל להתנהג כלפיך. מצד שני, אף אחד אחר לא רואה את הקושי, ולא עושה עם זה דבר. אני לא חושבת שזה התפקיד שלך, להיות זו שמפוצצת דברים ישירות מול אחותך. אולי תוכלי להתייעץ עם אמא שלך, מה היא חושבת. היא הרי הרבה בסביבתו של דניאל, ומכירה אותו ואותך. היא גם מנוסה יותר בהורות ובמורכבות של הורות, שבגיל צעיר לא ממש מבינים (בלי לפגוע, הנסיון והשנים עוזרים) לגבי ההתנהגות של דניאל, לדעתי הוא כועס עליך. שנסעת, שעזבת אותו. מבחינתו שלו , ואין בכך הגיון או צדק את עשית לו רע, והוא כועס עליך. לכעס שלו יש גוון מיני לדעתי, לפי התאורים של הנגיעות והמקלחת וזה תואם לגיל שלו (תסביך אדיפלי, משיכה לאמא/שהעביר אליך, בדרך לגיבוש זהות גברית דרך הזדהות עם האבא) אני חושבת שיתכן שיש השפעה לחוסר תשומת הלב המספיקה שהוא מקבל בבית, ולכן הוא מחפש דמויות התקשרות חלופיות. בו בזמן את לא יכולה לפתור את הבעיה כל עוד אחותך לא תכיר בה. אם תגידי, יכעסו עליך ודברים לא ישתפרו. חוץ מלהתייעץ גם עם אמך, אני ממליצה לך להיות חמה ואוהבת לדניאל, אבל לשים לו גבולות. להגיד לו בפרוש מה מותר ומה אסור. תהיי ברורה, וכך תעזרי לו לחזור לקשר טוב איתך. לשים גבולות זה גם חלק מאהבה ותשומת לב. אם הבעיה תחמיר, אולי תמצאו דרך להגיע לייעוץ יחד עם אחותך. מקווה שנתתי כיוון, כתבי לי את הרגשתך, ואם יש צורך, נמשיך לברר עד שתרגישי שאת בכיוון הנכון. בהצלחה, חלי

תודה על ההתייחסות והייעוץ שלך. אני חייבת לציין שמבחינת גידולו וחינוכו של דניאל (וגם של אחיו הקטן,לצורך העניין) אני תמיד בחרתי בעמדת הצופה מהצד, ואת כל ההסגות והמסקנות שלי מחינוכו המוטעה,לדעתי, חלקתי עם אמא שלי בלבד. אני לא מעזה להעיר דבר וחצי דבר לאחותי ולו מההבנה הפשוטה שזה הילד שלה והחינוך שלה, וגם אם אני מעירה משהו,אני מבהירה שזאת עצה בלבד,וזכותה להתייחס אליה בדרך שלה. התייעצתי עם ההורים שלי לגבי העניין. אבא שלי לא ממש הבין את הפואנטה וחשב שאני סתם מדמיינת, ואילו אמא שלי זיהתה הכל והבינה את כל הבעייתיות לתומה...רק שהיא לא ממש ידעה מה לעשות עם זה. היא רצתה שאלך לדבר עם אחותי, אבל זה הדבר האחרון שאעשה. אני יודעת שזה הגיל בו גיבוש הזהות הגברית מתרחש, והבנתי מההתחלה שהוא כנראה מצא בי את דמות האם (כן כן,התסביך המפורסם)...לכן לא הגבתי בהיסטריה או הסתייגות מדניאל. אני דיי במבוי סתום כי מצד אחד אני אמשיך לאהוב ולשחק עם דניאל ומצד שני אני לא יכולה לצאת מהברוך ע"י דיבור עם אחותי. אני כל הזמן שמה לו גבולות,אבל מפחדת שאני נוקשה איתו לפעמים יותר מדי (שזה לא יגבול באדישות). בעיה נוספת שתתעורר היא שאני עוברת שבוע הבא לצפון (מתחילה ללמוד שם) ואהיה בבית לעיתים יותר רחוקות כך שזה יכול לגרום לו להרגיש עוד יותר נטוש.שעזבתי אותו,שוב. כנראה שלגדל ילד זה לא כזה פשוט :) מה עושים?