נשיכות בגן

בני בן השנתיים חוזר מהגן כמעט כל שבוע מאז תחילת השנה עם נשיכה במקום אחר, הגננת כבר לא יודעת מה לעשות..היא מפרידה בין בני לילד שנושך בזמן האוכל ובריכוז אך ללא הועיל. חלי, יש לי בעיה נוראית עם העניין הזה, פעם הפתעתי והגעתי לקחת את בני מוקדם מהצפוי והוא בדיוק ננשך ברגע שנכנסתי לגן והילד צרח ופרקס , משהוא שזכור לי כדבר נוראי אני מרגישה שהוא לא מוגן מספיק... האם זה יכול להיות בתכיפות כזאת כתוצאה משעמום? כשהגננת עסוקה בלהחליף חיתולים ושאר ילדי הגן יושבים חסרי מעש?? לי נראה שלא מעסיקים אותם שם מספיק. וישנם הרבה "רווחים" במהלך היום שבהם הילדים מועדים לנשיכות. מה לעשות? אגב, קבלתי עצה ממישהיא גננת שאומרת שבגן שלה, לגילאי 3 ו-4 ילד שנושך היא שמה לו מוצץ, האם זו שיטה להתמודד עם הבעיה? אודה לךל מאוד לתגובתך... תודה, ש,א,

אני יכולה להבין את הדאגה וגם הכעס שלך על המצב. ללא כל הסתייגויות- הבן שלך לא אמור להינשך בגן. על כך אין ויכוח, וגם אין מקום להסברי יתר. על הגננות לקחת אחריות על כך, בגלל שהנשיכות קורות בגן. חשוב שתיפגשי איתן, ותשמעי מה התוכנית שיש להן לטפל בנשיכות, להגן על בנך. הן אמורות למצוא פתרונות, אולי מוצץ, אולי חיזוקים ואולי להפנות את הילד הנושך לטיפול. אני חד משמעית בדעתי. ואם הגן לא מרגיש לך מספיק בטוח, אזי בנך עדיין בגיל של גן פרטי ואת יכולה לחפש גן אחר. זו לא חוויה טובה לילד להיות מותקף כך. חישבי על כך. בהצלחה, חלי

שלום לך, אני מסכימה עם חלי שתופעת הנשיכות היא מטרידה וממש לא נעימה לכל הצדדים - לא להורים, לא לילדים (הנושכים והננשכים) ולא לגננות. יחד עם זאת, חשוב לי להוסיף שנשיכות הן תופעה מוכרת ושכיחה בקרב ילדים צעירים, בעיקר סביב גיל 3 ויש לה סיבות שונות (רקע תחושתי, שפה לא מפותחת דיה, כישורים חברתיים לא בשלים וכו') ועל אף שזו התנהגות שנראית מבהילה, כדאי לזכור שזה חלק מההתפתחות ולא דבר פתולוגי (לא נורמלי) בגילאים אלה. אני מצרפת לך כאן חלק מתוך מאמר קצר מאת יועצת חינוכית- התפתחותית (נטע ברכל) בנושא זה: העובדה שרוב הילדים נושכים, ושהנשיכות בקרב גילאי ילדי הגיל הרך הן שכיחות, ונובעות מגורמים התפתחותיים, אין בה כדי לומר, כי אין מה לעשות כדי להפחית ואף למגר את התופעה. לתגובות הסביבה יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם הבעיה ועם מזעורה עד העלמתה. במקרים בהם ילדיכם הוא הנושך - כאשר מדובר בנשיכות במסגרת הגן, סביר שתקבלו את האינפורמציה לאחר מעשה. תפקידה של המטפלת / גננת המוסרת לכם את האינפורמציה במקרה זה, הוא ליידע אתכם, לשתף אתכם. בשום פנים ואופן אין זה אומר שמתפקידכם לכעוס על הילד כעת בנוגע למה שנעשה בגן. מטרת השיתוף של ההורים במקרה כזה הוא למידה טובה יותר על התנהגותו של הילד. הצלבה של אינפורמציה. האם מדובר בתופעה חד פעמית? האם מדובר בילד שמרבה לבטא את תסכוליו על ידי נשיכות? האם ניתן למצוא דפוסי התנהגות דומים גם בבית, או במסגרות אחרות בהן שוהה הילד? לאינפורמציה זו יש חשיבות במציאת הגורמים לנשיכות, ולאופן ההתייחסות אליהם. ילדים, המתקרבים לגיל שלוש, ואף בוגרים יותר, שנושכים מתוך צורך בגירויים חזקים במיוחד,יכולים למתן צורך זה באופן משמעותי, על ידי הדרכה של מרפאה בעיסוק, למשל. במקרים בהם ילדים נושכים מתוך צורך ביצירת קשר, מתוך חיבה או שמחה, חשוב שנערוך עם עצמנו, כהורים וכאנשי חינוך, בדק בית, באשר להתייחסות שלנו לנשיכות הנובעות מאהבה. באם הן קיימות, יש להפסיקן מייד! כאשר אתם נתקלים בנשיכות של ילדכם, בהשגחתכם, חשוב לעצור את הנשיכה במהירות האפשרית (אם אפשר, אז אפילו שנייה קודם....). לומר בתקיפות, "אנחנו לא נושכים" , לנסות לברר מה הייתה הסיבה לנשיכה, ולהציע דרך חלופית לפתרון התסכול. ("אם אתה רוצה שיחזיר לך את המשחק, את יכול לומר לו: תחזיר לי את המשחק שלי!" וכדומה....) על התהליך להיות קצר וענייני. חשוב שהילד לא ירוויח מהנשיכה את הצעצוע שבגינו היה מתוסכל, או את תשומת הלב אותה ביקש. המסר חייב להיות כזה שלשימוש בנשיכה (כמו בכל אלימות אחרת) אין רווח! במקרים בהם ילדיכם הוא הננשך - כאשר הנשיכה מתרחשת שלא בנוכחותכם, ואתם מקבלים את האינפורמציה לאחר שוך הסערה, חשוב שתדעו שברוב המקרים, ילדכם כבר אינו זוכר את הנשיכה, וגם אם הוא זוכר, הוא כבר שם את האירוע מאחוריו, וסביר שכבר שיחק שוב בהנאה עם הילד שנשך אותו. ילדים בגיל זה אינם נוטרים טינה! כמו כן, חשוב לזכור כי נשיכות אינן מתרחשות רק במקרים של חוסר בהשגחה. הן יכולות להתרחש גם כאשר הילד נמצא עם הוריו, או בטיפול אישי צמוד אחר. החשיבות הגדולה ביותר היא בתגובת המטפלת / הגננת לאירוע. תוכלו לברר איתה, מה בדיוק אירע, כיצד נוהגים בגן במקרים של נשיכות, וכיצד טופל ילדכם באירוע הספציפי. (כיצד הרגיעו אותו, האם חזר לשחק במהרה? האם שיחק שוב עם אותו הילד?...) חל איסור על צוות הגן לספר להורה אחד על ילד אחר, ומשום כך, אסור לאיש מאנשי הצוות למסור להורי ילד ננשך, את שם הילד שנשך אותו. במקרים רבים, קורה שהילד הננשך יספר להוריו מי נשך אותו, אולם חשוב! להזכיר בנקודה זו, כי ילדים בגיל זה מספרים אירועים מנקודת מבט מאוד סובייקטיבית, וילד בגיל זה, יכול לתת שם של ילד מהגן, שנשך ילד אחר והאירוע נחרט בזיכרונו, יותר מאשר הילד שנשך אותו בעצמו. בכל מקרה - הילד הנושך - אינו פושע. הנשיכות בקרב ילדי הגיל הרך הן תופעה התפתחותית, חולפת, ברוב המקרים, והתמדה בתגובות הולמות לננשך ולנושך, תהווה טיפול הולם ויעיל לבעיה.

שלום, יש לי בת בגיל שנתיים וחצי שנושכת (לא דבר שבשגרה) כאשר שוחחתי עם הגננות הובר לי כי הנשיכות באות בתגובה להצקה של ילדים / לקיחת משחקים מהיד. ברוב המקרים פתרתי את הבעיה בכך ששוחחתי איתה והסברתי כי אסור לנשוך או להרביץ ויש לפנות לילד שמציק ולומר לו שזה לא נעים ולפנות לגננת, הבטחתי לה שאם היא תתנהג יפה ולא תנשך היא תקבל הפתעה (בהתייעצות עם הפסיכולוגית של הגן). היום כאשר הגעתי לגן נמסר לי ע"י הגננת כי ילדתי נשכה והארוע שקדם לזה שהיא ביקשה מוצץ ולא נתנו לה(ביקשתי לתת לה מוצץ רק בשינה) בגן הציעו לי שכאשר ילדתי תבקש מוצץ יתנו לה האם זהו פיתרון לנשיכות אולי הצורך שלה במוצץ מגביר את הנשיכות? שאני שאלתי את ילדתי מדוע היא נשכה תשובתה הייתה כי הילדה חטפה לה משחק מהיד. חשוב לי לציין כי לילדתי אין בעיה עם השפה והיא יודעת להביע את עצמה והיא מאוד חברותית בגן על הילדים והגננות.