חרדות איימים

חלי שלום רב, בני הבכור בן 3שנים ו10 חודשים יש לי בן נוסף בן שנה וחצי. בני סובל מפחדים איומים שמלווים בבכי ופחד מכל דבר שהוא חדש לו ומבקש ללכת הביתה , לראשונה עפי זכרוני זה קרה כשנסענו לים, הוא בכה ודרש ללכת הביתה ורק לאחר שעה הוא נרגע , זו הדוגמא שחוזרת על עצמה עד היום כל מני ארועים , ימי הולדת , הצגות, להגיע למשפחה הקרובה, ליצנים , או סתם לשמוע צעצעו חדש מהחדר הסמוך, הוא בוכה ואומר שהוא מפחד ורוצה ללכת הביתה . כאשר אנחנו שואלים אותו מה , מה פחד , ממה אתה מפחד? הוא אומר שהוא מפחד לא אומר ממה. היום נמצא בגן טרום רשות , הגננת אומרת כי הוא מקסים ונבון ומבין ובוגר אך לטענת היתנהגות אינה נורמלית והוא זקוק לטיפול פסיכולוגי. (בגן מספרים סיפורים הוא אינו מוכן לשמוע כאשר ישנם דימויים כמו "שני מלאכים שנושאים את ספר התורה" משהו שהוא לא מוחשי לו וסוגר את אוזניים ובוכה שיפסיקו את זה מייד). יש לציין שזה מגביל אותנו אנחנו וזה מתסכל אותי לראות את בני מפחד כך, ליבינו יוצא אליו ואנו בכל רגע איתו אבל אין לי כלים לפתור את הבעיה. אודה לך על הצעתך מה יש לעשות ? ולהיכן עליי לפנות? אנו מאזור הצפון, (אגב שוחחתי על כך עם רופאת המשפחה שאמרה ללא תשאול הילד כי לדעת מדובר במלחמה , אך הוא לא היה שם , והבעיה החלה הרבה לפני המלחמה).

מאיה, בנך נשמע כסובל מרמה גבוהה ולא שגרתית של חרדה. אין לחרדה תמיד מקור ברור והגיוני, משהו שאתם עשיתם למשל. לכן אין טעם שתרגישו אשמים. לעיתים ילדים נולדים עם נטיה מוגברת לחרדה כמו כל איפיון מולד אחר. מה שחשוב זו ההתמודדות עם החרדה. כאן אתם יכולים לעזור לו בשלב ראשון, כשהוא בחרדה, ואתם רוצים לדבר איתו, אל תשאלו 'למה אתה מפחד?, כי יש בשאלה ביקורת, ואין לה תשובה. להפך- תבקשו שיספר כמה שיותר, ורק תקשיבו ותהיו איתו. תנו לו להרגיש שאתם מבינים ואיתו. זה מרגיע. מעבר לכך, אני בהחלט מסכימה שכדאי לפנות לפסיכולוג התפתחותי, שיאבחן את מצבו וימליץ על טיפול, טיפול בגיל הזה מאוד מאוד יכול לעזור. גם הילד יטופל וגם אתם תקבלו הדרכה. חפשו את המטפל דרך קופת החולים או באופן פרטי. אל תהססו, ואל תחכו. הגיל הוא משמעותי. בהצלחה, חלי