פחד מבובות וחוסר גבולות

הילדה שלי בת 5.5, זה שנתיים זהיא פוחדת מבובות. אין לנו מושג איך ומתי בידיוק זה התחיל, כל וחומר ממה זה נובע. פסיכולוגית שדיברנו איתה בנושא, קשרה זאת עם חוסר גבולות שיש לילדה,והציע שנעבוד איתה על נושא הגובות קודם, ואז נושא הפחד ייפתר. עד רגע זה לא הצלחתי להבין את הקשר. יש לציין שבבית אני לא נתקלת איתה בבעיות חוסר גבולות, נכון היא עקשנית מאוד, ילדה עם "אופי",אבל שיטת ה "1..2..3" עובדת אצלי מצויין. בגן לעומת זאת הגננת לא מפסיקה להתלונן על חוסר משמעת של הילדה. לא יודעת אם זה רלונטי, אבל היא בת יחידה שלנו אז השאלה שלי היא בעצם אם יש קשר בין שני הנושאים? ואיך מתמודיים עם הפחד. דעתי שלי "זכותה של הילדה לפחד, ואין צורך לחפש לזה הסבר", אילולא זה היה מקשה עליה כ"כ, ובמידה רבה מפריע לה, לא הייתי מתיחסת לזה כאל "בעיה".

ריטה, אשמח לקבל עוד אינפורמציה כדי לדייק בתשובתי- איך מתבטא הפחד מבובות אצל ביתך, באיזה אופן זה מפריע לה, ומקשה עליה? איך מתבטאות הפרעות המשמעת בגן? ומה זאת שיטת ה- 1,2,3 שציינת מעבר לכך- אנסה בכל זאת לענות. הקישור שאולי ניסו לעשות עבורך בין הפחד מבובות לחוסר גבולות יכול להיות קשור לכך, שפחדי ילדים הם פעמים רבות ביטוי לתוקפנות שעוברת השלכה. הכוונה היא שהילדה שלך כועסת ותוקפנית (אולי בגלל חוסר גבולות, שהופך אותה לא מוגנת ולא שקטה) והתוקפנות שלה משנה כיוון, ונחווית אצלה כאילו הבובות יכולות להיות תוקפניות כלפיה. פעמים רבות, כשילדים פוחדים ממשהו חיצוני, מחפשים על מה הם כועסים, וכשמשוחרר הכעס, נרגע גם הכעס. אולי החיבור נראה לך מוזר, אבל זה ההסבר היחיד שנראה לי. אבל בעצם, למה שנעלה השערות על מה שאמרו לך אחרים, ולא היה מתאים לך? בואי אנסה לתת לך הסבר משלי- לדעתי, אם יש לילדה בעיות משמעת בגן, יש להתמודד איתן. ללמד אותה בצורה שיטתית לציית יותר, גם אם היא 'ילדה עם אופי' ועקשנית. זה יעבוד לטובתה שתלמד להסתגל, כך יכעסו עליה פחות, וזה יעזור לבטחון שלה ובכלל. יש לה עוד שנים במערכת החינוך, למה להסתבך?! הייתי ממליצה לך לקבוע פגישה עם הגננת ולברר באופן יסודי מה קורה בגן, מתי ההפרעות, מה תדירותן, מה הביטויין. ולנסות לבנות תוכנית לשיפור המצב- אולי עיצוב התנהגות (מתן חיזוקים על נקודות נצברות), או כל שיטה שתעבוד ענינית ותשפר את המצב בו כועסים עליה בגן. אם יש צורך גייסי גם את פסיכולוגית הגן לשיחה, שתתרום את חלקה, ואולי תלווה את התהליך. בבית, אין בעיות משמעת, אבל יש פחדים. גם בהם אפשר לטפל ענינית. לברר עם הילדה אם היא רוצה להפטר מהפחד, ואם כן- לחפש איתה שיטה להפחית את הפחד בהדרגה. יתכן ותזדקקו לעזרה טיפולית של פסיכולוג/ית ילדים שיתמוך בכם. פחדים הם בהחלט סימפטום שיכול לעבור, אין סיבה שיימשך שנתיים. אם את רוצה לקרא עוד על פחדים, את יכולה לקרא בספרי 'תקשיבו לי רגע! שאלות של הורים- תשובות של ילדים'. אשמח להתעדכן, ולהמשיך לסייע, בהצלחה בינתיים, חלי