הגבלת רגש

שלום אני אמא לארבעה ילדים ומודאגת מאד מכך שיש לי קושי רב להעניק רגש, אהבה או חמלה לאחד מהם. אני חשה אהבה רבה לילדיי מלבד לאחד, אני מתוסכל מאד. כמובן שאני אוהבת אותה אך קשה לי אתה מאד ולמרות כל ניסיונותיי אני מצליחה בסופו של דבר רק לכעוס עליה, להעליב ולחפש לשווא האת החמלה האימהית שכה חסרה בי בכל הנוגע אליה. היא כמובן חשה בכך, אני מסבירה לה שיש לי קושי לא ברור מנסה לאהוב באופן יבעי,כמו את השאר אך שה שונה. אני לא יודעת מה לעשות. חשבתי כבר על מה שהיא משקפת לי וכו' הדימיון אליי וכיוצא בזה. אין לי רצון לפגוע בה אני חפצה בעיצה או טריק לגלות את החמלה שבי כלפיה.

אם את מתקשה לחוש אהבה כלפי אחד מילדייך, זה אכן עצוב או קשה. אני יכולה להציע לך לנסות ולהתקרב אליה בדרכים שונות וחדשות. קחי אותה אל המקומות בהם את חשה הכי בנוח, קחי רק אותה לבד! ושם תנסי לאט לאט לגעת ולהקרב, לחבק ולנשק קודם כל. הקירבה וההרגל יולידו אהבה חדשה ותהיה לכן הזדמנות להכיר מחדש. לעיתים יש לנו חוסר כימיה גם אם ילדינו- הם לא אשמים וחייבים לחוש נאהבים. מכיוון שאם לא --- זה דופק להם את החיים!!!!!!!!!!!!! אז תשתדלי מאד!!!! תכבדי אותה תעודדי ואפילו תזייפי לעתים!!!!!!!! גם אם היא תרגיש בהתחלה אחרי הרבה פעמים היא כבר תאמין לך!!!! ואולי גם תלמדי לאהוב את עצמך נראה לי שזו גם אחת מבעיותייך!בהצלחה

רוזה, נתקלתי פעמים רבות בהורים שאינם חשים 'תחושות חיוביות טבעיות' עם אחד מילדיהם. זה קורה, את לא אמורה להרגיש אשמה. זה יכול להיות קשור להבדלים באופי, או לדמיון שמעיק. בכל מקרה אין טעם לומר את זה לילד, זה לא תפקידו להבין או לטפל בבעיה. זו אחריות שלך לדעתי, הכיון המעשי של אבי טוב- תתחילי לעשות איתה דברים שמענינים לך ולה, אל תתעסקי ברגשות, תתחילי ליצור מצבים נעימים ביניכן. בלי התנצלות ואשמה. זה יישפר את הדברים בנוסף, יש לי נסיון מצוין עם כך שכשהולכים ליעוץ, אצל פסיכולוג ילדים ומבינים מה קורה, ומה המחסום אפשר 'לסדר את הרגשות' למקום חיובי יותר. לפעמים המועקה 'הפקק' משתחרר. הייתי ממליצה לך לשקול גם את הכיוון הזה מלבד הטריקים המהירים בהצלחה חלי