גרוד פצעים אובססיבי

בתי בת 7.5 נטייה לפתוח פצעים עד זוב דם. כל צורת התייחסות שלנו - הבטחת פרסים, כעס, הסבר רציונלי, לא מונע ממנה להמשיך ולפצוע עצמה. הפצעים הם עקיצות שמסתבכות לפצעים מוגלתיים כיוון שהיא לא מרפה.נראה שהיא אינה שולטת על התנהגות זו - מזכיר נטייה לכסוס צפורניים. אשמח לעצה.'

יעל, התופעה שאת מתארת אכן נשמעת מעט מדאיגה. חסר לי מידע ממתי התופעה התחילה? מה אומר רופא על עוצמת הגירוד, ואם יש דרך להקל? חשוב תמיד לבדוק ולשלול את ההיבט הפיזיולוגי, לפני שעוברים להשערות פסיכולוגיות. ובכל זאת, אוכל להעלות השערה, שההתנהגות של גירוד הפצעים נשמעת כמו סימפטום המרמז על מתח וחרדה. משהו כנראה מטריד אותה, והיא פורקת את המצוקה דרך הגירוד. לכן כל הנסיונות ההגיוניים שניסיתם לעשות איתה הסכמים ולהבטיח פרסים- לא הצליחו. הדחף לגרד, להפחית את הלחץ והחרדה הם בלתי נשלטים וההגיון לא יכול לעצור אותם. הייתי מפסיקה עם ההסכמים, במיוחד כשהם לא יעילים. כי כרגע זה רק צובר כעס ותסכול כל פעם שהיא לא מצליחה לעמוד בהסכם. זה מיותר. תפסיקו להתיחס לתקופה להתנהגות, כך יירד קצת הלחץ, ואולי גם הבושה שלה על מה שהיא עושה, ועל כך שהיא מאכזבת אתכם. בינתיים, תנסו לברר עם הרופא, ובמקביל אתם יכולים גם לפגוש פסיכולוג ילדים, שיוכל להתרשם ממנה, ולראות אם היא זקוקה להתערבות טיפולית מסוימת לשיפור המצב. לכו בהתחלה רק להתייעצות, ואז תחליטו יחד מה הלאה. אשמח אם תרצי לכתוב לי מעט יותר על אופיה הכללי של בתכם מעבר לתופעה הספציפית שתארת. איך היא בבית, בבית ספר, עם חברים. כך אוכל לדייק בתגובתי יותר ביי בינתיים, חלי