זקוקה לעזרה דחופה- ילד בן 17

שלום רב, בני בן ה 17 עבר בשנתיים האחרונות משברים קשים במשפחה (מוות של קרוב ומחלה קשה של אביו). אנחנו משפחה חמה ותומכת אך הוא מתרחק מאיתנו. בשנתיים האחרונות אין הוא יוצא מהבית למעט לימודים (תלמיד טוב) נמנע מקשרים חברתיים (הוא כלל לא דחוי), כמעט ולא יוזם דבר: לימודי נהיגה, עבודה לחופש, טיולים עם חברים. הוא עלה במשקל בצורה דרסטית (כ- 25 קילוגרם), הוא עסוק בלהסתיר את מצבו "הכל בסדר...", פשוט יושב בבית ולא עושה דבר. בנוסף עלי לציין כי בעבר היה ילד חברותי וחייכן, כאשר חזרנו משליחות בחו"ל החל מצבו להדרדר: השמנה, הסתגרות, . כולו אומר חוסר ביטחון. והמטריד ביותר שאין אנו יודעים מה קורה איתו, מאוד לא משתף. היה בטיפול פסיכולוגי קצר, הפסיק מיוזמתו - חוות הדעת היתה, שקשה לו להתמודד עם המשברים אבל בסה"כ הוא בסדר (אין משהו קיצוני המחיב התערבות) - בכל זאת אני מאוד חרדה לו, התנהגותו גורמת להרבה מתחים ותחושה שאנחנו מצפים ממנו לדברים שהוא לא יכול לספ. הוא מתוסכל מאוד (נדמה לי שהוא מרגיש שהוא מאכזב אותנו) ואנחנו רוצים שיהיה מאושר - והוא לא נראה כמאושר...מה עושים ?????? תודה מראש אמא מודאגת

אמא יקרה, אני מבינה את הדאגה ואת חוסר האונים. בנך עבר משבר משולב- גם הגירה, גם גיל ההתבגרות וגם מחלות במשפחה. והוא מגיב כהגנה בהסתגרות וצמצום. זה דפוס מוכר. אני חושבת שאתם זקוקים ליעוץ, גם לכם ההורים כדי שתוכלו להרחיב את דרכי התקשורת איתו, שלא יהיו רק מעיקות וביקורתיות. וגם עבורו. זה שטיפול אחד נכשל לא אומר כלום. יתכן והוא לא צריך טיפול 'שיחפור' בתוך רגשותיו, אלא טיפול יותר בגישה התנהגותית- קוגנטיבית, שיוכל לשפר את מצבו בסימפטומים שונים, שהוא יבחר (השמנה, יחסים חברתיים). זה יותר מעשי. לדעתי, מיצאו אתם פסיכולוג בגישה כזו, מיומן במתבגרים, צרו אתם קודם קשר איתו, קבלו הדרכה גם על איך להביא את הבן. מנסיוני, זה עוזר בהצלחה חלי

תודה על התשובה המהירה, האם את מתכונת לטיפול משפחתי או פסיכולוג חינוכי בדבריך אלו : "טיפול יותר בגישה התנהגותית- קוגנטיבית, שיוכל לשפר את מצבו בסימפטומים שונים, שהוא יבחר" לתשובתך אודה