כמה שאלות...

1. הבן שלי בן 9 חודשים ובחודשים האחרונים ההתעוררות שלו משינה היא כמעט תמיד בבכי, אני לא מתכוונת להתעוררות באמצע הלילה, אלא להתעוררות בסוף השינה, גם בבוקר וגם בשנ"צ. בהתחלה, ניסיתי להמתין כמה דקות עד שאני ניגשת אליו מתוך מחשבה שלא ללמד אותו שהבכי מביא אותי - לא עזר. מאז אני ניגשת אליו בחיוכים ומנסה לגרום לו לחייך (מה שבדרך כלל קורה די מהר) אשמח לדעת האם ההתנהלות שלי היא נכונה או האם כדאי לי לנהוג אחרת? והשערות לסיבה בכלל ישמח אותי לשמוע :) 2. שאלה נוספת, היא כללית יותר בעניין השימוש ב"הסחת הדעת" אני הבנתי שיש מקרים שבהם כדאי לנסות להסיח את דעתו של הילד: למשל: אם הוא מנסה לעשות משהו שאסור אז אחרי שאומרים לו את ה"לא/אסור" להפנות את תשומת ליבו לצעצוע או כל דבר אחר. ורציתי לדעת מה "החוקים" לגבי העניין, והאם גם כשילד בוכה כדאי להשתמש בשיטה? ואם כן אז, איך עושים את זה בלי להעביר מסר של "התעלמות מהבכי"

איריס, אין חוקים ברורים, אבל יש כיוון אני חושבת שכשבנך בוכה, צריך לתת לבכי תשומת לב, אבל לא להישאב לתוכו, הכל ענין של מידה .לכן, אחרי שהוא בוכה מעט ואת מתיחסת (חיבוק, מילה טובה) את מצחיקה אותו, או מסיחה את דעתו, וכך מאפשרת גם לו לווסת את עצמו ולהמשיך הלאה. זה חשוב את יכולה לקרא עוד על ויסות רגשות, בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', יש שם עוד הסברים וטכניקות. בהצלחה חלי