depersonalization

שלום רב אני בן 35. בראי בד"כ ללא עבר של בעיות נפשיות וללא היסטוריה משפחתית של בעיות נפשיות כלשהן. אני לא נתון ללחץ או חרדה כלשהי, לא משפחתית ולא בעבודה. בחודשיים האחרונים אני חש שכאילו אני מסתכל על עצמי מבחוץ, כאילו דברים לא אמיתיים, מן derealization ו-depersonalization. בנוסף לכך שמתי לב שיש לי איזושהי ירידה ביכולת שלי לבטא את עצמי בע"פ. לפעמים אני לא מוצא את המילים הנכונות והמשפטים שלי לא תמיד יוצאים ברורים, אני מבולבל, לא מרוכז, וחסר מיקוד. בכלל אני מרגיש ירידה ביכולות המנטאליות שלי. עוד תופעה שקרתה לי פעמיים, היא שבמשך כ-1-2 שניות, איבדתי את תחושת ההתמצאות, כאילו לא ידעתי היכן אני ולאחר 1-2 שניות חזרתי לעצמי.בנוסף, אני רגיש יותר לאור ולרעשים חזקים ונוטה יותר להתעצבן ולמצבי רוח משתנים ולפעמים אני מרגיש שאני משתגע. מכיוון שאני אדם מאוד רציונאלי, אני מנסה לשכנע את עצמי שהכל בסדר ושאין לי מה לדאוג ושאני חייב לחזור להתנהג כרגיל (לפעמים זה עוזר). הייתי אצל נוירולוג בכיר ולאחר ביצוע של כל מיני בדיקות במרפאתו הוא סבור שאין הסבר נוירולוגי לתופעות הללו אבל לכל מקרה הפנה אותי לבדיקת EEG ו-CT שאני אמור לעבור בשבוע הבא. רציתי לדעת אם ירידה ביכולות המנטאליות ,האיבוד תחושה של מיקום ,הרגישות המובגרת הפתאומית לרעש ואורות חזקים והשינוי במצבי הרוח הן תופעות ידועות של derealization ו-depersonalization? האם יש לזה הסבר פסיכיאטרי או פסיכולוגי אחר? כמו כן, במידה ואין הסבר פיזיולוגי לתופעות שאני חווה, כיצד אפשר לטפל בהן מבחינה פסיכיאטרית?

לאורן שלום רב, זו שאלה מורכבת ודורשת הרבה בדיקות, אך שתי אפשרויות שבולטות המתיאור שלך: 1.ייתכן ומדובר בהפרעת חרדה, שמלווה בתופעות של דהראזליציה ודהפרסונלזיציה. 2.בעיה נוירולוגית כלשהי, אולי סוג של אפילפסיה. ד"א, באחוז גבוה של המקרים לא רואים שינויים לא בCT ולא בEEG, אך עדיין ניתן לאבחן ולטפל בתופעה. הייתי ממליצה לך (לאחר השלמת בירור נוירולוגי ובמידה לא יעלה על הבעיה) לפנות לבדיקה פסיכיאטרית. בברכה, דר' י. בייטלמן