דכאון וחרדה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
קראתי כאן בפורום שגל דכאוני עובר כעבור שנה. אם כך, מדוע אני סובלת מדכאון וחרדה למעלה משלוש וחצי שנים? ולגבי דיסטמיה, האם יכולה להילוות אליה חרדה?
ליאל שלום, אכן בד"כ דיכאון עובר לאחר שנה (עובדה שלא מבטיחה שהוא לא יחזור), אבל בחלק מהמקרים הוא הופך לבעיה קבועה. דיסתימיה היא סוג של דיכאון "על אש קטנה" שנמשך מינימום שנתיים, ובד"כ שנים ארוכות מאד ואף לכל החיים. חרדה מלווה דיסתימיה לעיתים קרובות, וגם היא יכולה להמשך שנים רבות (אם לא מטפלים בה).
רציתי לדעת ד"ר, מה הסיבות לכך שדכאון הופך לבעיה קבועה? או דיסטמיה למשל, שיכולה להמשך אף לכל החיים, במה זה תלוי? אני שואלת כיוון שאני חשה כשלון על שלא הצלחתי לצאת מהדכאון כעבור שנה. זה נשמע כמו משהו מאוד דטרמיניסטי, לומר מראש שכאשר דכאון לא עובר אחרי שנה הוא ימשך עד סוף החיים. זה מייאש וחסר תקווה. האם אחת הסיבות לקבעון הדכאון זה עצם הדכאון עצמו כלומר, כיוון שדכאון משפיע על האישיות ומכניס אותו למסלול מוכר של דפוס חשיבתי החוזר על עצמו, בגלל העובדה שכעבור שנה ארוכה, הדפוסים נהיים יותר נוקשים וקשים לשינוי? זו הסיבה? או שהסיבה היא אחרת? מוחית, שגם הרצפטורים במח וכל החומרים שמשתחררים או לא משתחררים בזמן דכאון, אף הם נכנסים למסלול קבוע ונוקשה והמח למעשה משתנה ופעול בכרוניקה ידועה מראש? זה כאילו שאו שהדכאון עובר אחרי שנה או שהוא לא יעבור כלל לאחר - שנה. דכאון לא יכול להמשך למשל, שנתיים, שלוש או ארבע מבלי שיהפוך לכוני. זה מבלבל הדיכוטומיה הזו של חלוקה ע"פ שנים. ושאלה שלישית- האם תרופות הכרחיות לעקור את הדיכאון? האם דכאון לא יכול לעבור ללא תרופות? תודה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
