הפרעה ביפולארית - דיכאון קשה

שלום,למי מן הרופאים אדם מבוגר קרוב אליי (בן 76) איש מבריק ופעיל בד"כ, סובל כל חייו מהפרעה דו קוטבית. טופל אצל פסיכיאטרים שונים באופן קבוע, מאז אישפוז בשל היפומניה מטופל אצל אותו רופא. הטיפול הצליח לאזן אותו לאחרונה למשך שנה ארוכה ונפלאה. לפני כחודש שקע לדיכאון קליני ההולך ומעמיק ומתקרב אולי למצב אישפוזי. הוא כעת במצב קשה, ישן ממש כל היום שינה מיוסרת, מתלונן על לחץ בצד ימין בראש מזה כשבועיים, דיכאון עמוק. לפני יום החליט הרופא שלו להעלות את מינון הציפרלקס מ 20מ"ג ביום ל 30 מ"ג ביום (וגם העלה את מינון הליתיום אבל טרם נתן חומר אחר המעמיק את השפעת הציפרלקס), הרופא הסביר שהוא מאד מהסס מהעלאת הציפרלקס וייתכן שזה יוגבל למספר ימים, שכן בחולים מבוגרים מינון כזה מתועד בספרות הרפואית כמעלה באופן מובהק סיכון לאירוע לב!!!!. בנוסף הוא בולע 1.2 גר ביום ליקרביום(4 כדורי 300 מ"ג),וגם 1מ"ג ריספרדל. לאורך השנה בה חש בטוב לקח רק 900 מ"ג ליקרביום (3 כדורים), ו20מ"ג ציפרלקס ו1מ"ג ריספרדל. כלומר כעת הטיפןל בדיכאון המעמיק הוא על ידי כדור אחד נוסף של ליתיום וכדור אחד נוסף של ציפרלקס. יש לנו אמון מלא ברופא שלו, אבל פשוט נואשים ורוצים לשמוע דעה נוספת. שאלותיי: 1. האם במבוגרים מינון של 30 מ"ג ממש מהווה סכנה משמעותית מבחינת אירועי לב? האם יש סיכונים אחרים בהתחשב בגילו. 2. האם לקיחת מינון זה שלעיל לאורך ימים ספורים יכולה כלל להשפיע לטובה על אדם בדיכאון כבד? 3. האם התיאור של המינונים שלעיל מהווה טיפול שמרני או לא שמרני באדם שעובר גיהינום בימים אלו? 4. איזה טיפול היית אתה שוקל במקרה שלעיל (טרם אישפוז)? תודה מראש יעל

שלום רב, 1. הסיכון המשמעותי ביותר לציפרלקס בגיל כזה במינון של 30 מ"ג ציפרלקס הינו היפונתרמיה, כלומר בעיה באלקטרוליטים בדם. בן אדם בן 76 שיש לו הפרעה ביפולרית וכעת סובל מדיכאון, הוא אתגר לכל פסיכיאטר. וקשה לקבוע מה יתאים לו יותר או פחות, מי שיודע הכי טוב יהיה הרופא המטפל. אם במידה והמינונים גבוהים השפיעו עליו לזמן קצר, המהלך נראה הגיוני. אין לי לצערי כל יכולת להמליץ על טיפול תרופתי ברשת על אדם שמעולם לא פגשתי. על פניו הטיפול לא נראה לי שמרני. בברכה, ד"ר אילן טל www.drtal.co.il