דיכאון אצל אדם מבוגר

אבי בגיל 70 וסובל ע"פ אבחנת פסיכיאטר גריאטרי מדכאון, פחדים וחוסר רצון לחיות. המצב נמשך כבר כ-3 שנים. אציין שלפני כ-4 שנים עבר שבר בפרק הירך ולא נותח (עקב בעית לחץ דם), טופל שמרני והשתקם יפה מאוד. לדעתי האישית זה לא קשור ישירות למצב הנפשי. במהלך כשנתיים טופל ברסיטל (כשנה), ציפרמיל ולאחרונה בוויפאקס (שהופסק ע"י רופא המשפחה בהתייעצות עם הפסיכיאטר עקב תופעות כמו אי שליטה על סוגרים שיוחסה לוויפאקס). כעת שב לטיפול ברסיטל. כמו כן מקבל כדורים של B12 בגלל שהתגלתה רמה מאוד נמוכה. לפני הכדורים קיבל מספר זריקות B12 ובמספר ימים לאחר הזריקה היה שיפור מסוים אך לאחר מכן שוב היתה נסיגה. כיום הוא יושב בכיסא גלגלים (בגין השבר וחוסר מוחלט בפעילות גופנית), הדלדלות העור והשרירים, ראש שמוט (ישנם ימים בהם יושב דווקא עם ראש למעלה), פה פעור,לא מדבר כלל (לעיתים רחוקות מאוד עונה מאוד בלחש). עלי לציין שהוא מטופל היטב (ניקיון, אוכל וכו') ומוקף במשפחה אוהבת ותומכת מאוד. מה עוד ניתן לעשות?

שלום רב, נשמע שאביך מקבל התייחסות מלאה וטובה. במידה ובעבר הופסק כבר הרסיטל (חוסר יעילות?) עולה השאלה מדוע לחזור לתרופה זו. אמנם בגיל מבוגר האפשרויות התרופתיות דלות יותר, אבל אפשר תרופה אחרת מאותה משפחה (למשל לוסטרל) או אף טיפול בנזעי חשמל (בהנחה שאין לו בעיות גופניות קשות, פרט לשבר).