מבקשת את עזרתך הדחופה

מכל ההודעות ששלחתי לאחרונה, זו למעשה ההודעה העיקרית והמסכמת וכך גם הייתי מבקשת שתתייחס אליה בכנות מלאה ובפירוט רחב. אני כמעט פוחדת לשאול אבל ע"פ מה שקראתי הבנתי שכנראה העייפות שאני סובלת ממנה היא למעשה סוג של ליקוי מהפסיכוזה שעברתי או כחלק ממחלה. או שאולי העיפות שאני חשה היא לא יותר מתופעת לוואי של הסימבלטא 60 מ"ג (שהייתי מאד רוצה להאמין שזה זה ולא יותר מכך אך אפישהו אני פוחדת להתבדות). אני לא מתארת סתם עייפות אלא, עייפות שאי אפשר בכלל להתחיל ולתאר אותה. אני מתהלכת בעיפות ובכבדות כשכל מה שאני חושבת עליו זה על הרצון לישון. אני כ"כ עיפה שאני לא מסוגלת לעבוד מעבר לחצי משרה פשוטה שגם כן אני עושה אותה בהתנהלות של אדם עייף מאד שלא מרבה לזוז פיסית, כי פשוט אין טיפת אנרגיה בגוף. כמובן, שגם ספורט אני לא עושה. אם לזוז אני מוותרת ומתעצלת אז בטח שלא לעסוק בספורט. אני פוחדת פחד מוות שזהו הליקוי שמדברים עליו אודות פסיכוזה או כחלק ממחלת הסכיזופרניה. פוחדת כי אשאר סמרטוט כל חיי. אני לא מצליחה להבין- שאם לא אובחנתי כחולה בסכיזופרניה אז איך יכול להיות ליקויים? אז האפשרויות הם - או שטועים ועדיין טועים באבחנה (על אף שעברתי מס' מומחים). או שאלו בכל זאת ליקויים שיכולים להיות גם לא במסגרת מחלה אם כי זה נראה לי כהפרעה בפני עצמה (?) או שבכלל- כל העייפות הגדולה הזו היא לא יותר מתופעת לוואי של הסימבלטא! (הלוואי, הלוואי אבל אני מתקשה להאמין שכזו עיפות לבדה מהתרופה). אנא, בבקשה ממך! אין לי את מי לשאול- הרופא שלי טוען שאין ליקויים- זו התשובה שאני מקבלת. אז אנא ממך- הבהר לי אחת ולתמיד - מחוסר ידע שלי כמובן- מה מקור העיפות הבלתי נגמרת הזו? מהלה שישנה בעמידה

להלה העייפה והיקרה, ראשית, ראי את התייחסותי לשאלותייך האחרונות בנוגע לאיבחון. שנית- עזבי את הסכיזופרניה. זה פשוט לא שם. אם את עייפה- תבדקי למה. בדיות דם מלאות, כולל תפקודי בלוטת התריס, מעבדת שינה (אם צריך). אם הכל תקין- והאמת שגם אם לא, את תהיי חייבת לקחת את עצמך בידיים. במקרים של חוסר מוטיבציה יש אפקט כדור שלג- ככל שאת לא עושה דברים, קשה יותר לעשות אח"כ. אז פשוט קומי- ועשי. כל יום סיבוב ברגל של לפחות 20 דקות, תחליטי שמגיע לך לכייף- ופנקי את עצמך. פנקי גם את הקרובים לך. קני לך ולהם מתנות קטנות. סבון ריחני, גרביים יפות, עגילים חמודים. תתחילי לחייך לעולם, ותראי איך לאט לאט הוא מחייך אליך. זה לוקח זמן, וצריך הרבה סבלנות, אבל, היי- חיים פעם אחת, לא? מחזיק לך אצבעות.