דיכאון-כן או לא?

שלום, אני אמא ל-4 בת 31 עם רקע אקדמאי בתחום פארמצפטי. אני לא יכולה לשחזר ממתי זה התחיל אבל עם הלידות זה החמיר. אני מוצאת את עצמי בערך פעם בחודש במצב רוח דיכאוני, לא מחוברת, כמו לא נמצאת, תחושת ניתוק מהמשפחה, דיבורים על רצון לברוח ולפעמים אפילו מחשבות אובדניות. אני יודעת שאני לא אעשה כלום לעצמי, אולי זו צורה לסחוט רגש, לא יודעת. אבל זה מכניס אותי לכמה ימים של בלגן רגשי, ניתוק שאני לא מכירה את עצמי, כעס על הסביבה וחסימה רגשית. פעם חשבתי שזה מהגלולות, אבל כרגע אני עם התקן נחושת וזה עדיין קורה. האם לדעתך עדיף לטפל בזה למשל ב-Remotive או משהו לדיכאון קל אחר, מאשר לנסות לכבות שריפות כל פעם? איך יודעים איפה הגבול בין מצב טבעי של מצב רוח ירוד לבין דיכאון קליני? ואם אני אחליט לקחת משהו- עד כמה הגוף מתמכר ל"עזרה" החיצונית הזו? תודה. א.

שלום רב, בעיני פחות חשובה ההגדרה הפורמלית של הדיכאון, ויותר חשוב כמה זה בעצם מפריע. אם זה מפריע- אפשר ורצוי לנסות לעזור בכך. רמוטיב הוא חלש יחסית, אך בעל מעט תופעות לואי, ולכן הגיוני להעזר בו כבחירה ראשונה. אין התרגלות לכדור, אבל אפשר "להתרגל" למצב המאוזן שנוצר ממנו ולא לרצות ליפול לחזרה למקום הלא נעים בו את היום. לטעמי- אם איכות החיים שלך נקנית בבליעת כדור ליום- מה טוב. חיים רק פעם אחת וצריך לחיות את זה הכי טוב שאפשר (כל זמן שלא פוגעים באחרים ולא עושים דברים לא חוקיים...). אז טפלי בעצמך. בשבילך. בשביל הילדים שלך. בשביל החיים שחולפים ושלא יחזרו. מגיע לך לחיות טוב. רק בריאות.