מפחד להשתגע

ניסיתי כבר 4 או 5 סוגים של כדורים ולא עוזר אני היום לוקח אדרונקס.וקלונקס שגורם לי להיות זומבי .אני סובל מבפנים וכבר לא יודע מה לעשות.מרגיש אי חיבור לעצמי.ואני אפילו לא יודע אם דיכאון מביא למצב כזה.אני מנסה מלא דברים ולא מצליח .עכשיו אניגם לא הולך לעבודה.אני בן אדם שנראה טוב.ובן אדם טוב .אני עוזר לאנשים גם אם אין לי כח לעצמי.אני מפוחד כרגע.כי שום דבר לא עוזר לי.אחריי כל כל תופעות לוואי של כל הכדורים ובשביללהתרגל אליהם.אני בוכה בלילה ומתפלל תהלים.להרגשה רק קצת טובה.לא מצליח .שום דבר לא מעודד אותי .העיניים שלי כבויות.אני לא מרגיש את מה שיש בחוץ.אני מסתכל במראה אני לא רואה את עצמי כמישהו שאני מכיר.כאילו לא יודע מי אני.מה לעשות.יש לי פסיכולוגית.ופסיכיאטרית.שכבר אני לא יודע מה לעשות איתם .העיקר תמשיך אם הכדורים הם אומרים.ולי זה לא עוזר.יש בתוכי משהו קטן שרוצה לחיות .ולעשות דברים בחיי.אבל למה הדכאון גורם לי לאי זיהוי עצמי שכזה.מה לעשות.אני לא רואה את עצמי מתאשפז כי נראה לי שיש בטח פתרון אחר.בבקשה אני צריך עזרה

ברשותך אשאיר את הבמה לחברי הפורום, כי נדמה לי שמה שהכי יכול לך כעת זה מסגרת חברתית ופגישה עם מי שעבר את מה שאתה עובר. מחזק את ידיך!

תום יקירי, אני יכולה לומר לך שאני סבלתי קשות ולתקופה ממושכת של למעלה משנתיים בתחושה שאתה מתאר כל כך יפה..."לא מכיר את עצמי". אצלי זה התבטא בהמשך לתקופה מאד חרדתית לחוצה ומלאה בשינויים מבלבלים, חוויתי בלשון הפסיכיאטריה- דיסוציאציה, נתק וחוסר חיבור לעצמי. ראשית, תרשה לי להרגיע אותך ולאמר שזה בוודאות יעבור עד כמה שזה נראה לך כרגע מוזר ומהווה קושי בל יתואר. מה שכן, הייתי ממליצה לך לא לוותר כל כך מהר על מקום העבודה. דווקא המסגרת היומיומית שבה אתה בא במגע ואינטרקציה עם אנשים יכולה מאד להועיל. תנסה לצוף איכשהו ולעבור את התקופה הזו, אבל ככל שתהיה באינטרקציה עם אנשים כך תקצר את משך הסבל. בנוסף, אם הכדורים לא עוזרים אולי כדאי לשקול לעשות הפסקה, להתנקות מהם ולראות בסבלנות ...אולי הקהות של התחושות יפסקו. האם קרה לך משהו מבהיל שגרם לתחושות אלו? האם נתקלת בחוויות רגשיות שהיו שונות ממה שהכרת במהותך את עצמך? האם חווית אכזבות? תיסכולים רצופים? דחיות? נטישות? בגידה? מה קרה לך תום? אשמח אם תוכל לפרט ולשתף יותר?

תום לא קלה היא התחושה, אבל אתה לא משתגע. לפחות את זה תוריד ממך- אין לך שום סיפמטומים של טירוף ואתה לא מאבד שליטה. אתה מרגיש רע, זה בטוח. התחושה של זרות וניתוק רגשי מוכרת ולא נעימה. תחושה שהטיפול התרופתי אינו מרפא- גם מוכר. ומה שהדוקטור הציע- חברה- זה בהחלט נכון, לו יכולנו להפוך את המקום הוירטואלי הזה למקום יותר חי ומרגיש ונושם- זה היה מקל. מה שלא יהיה- אולי תוכל להצטרף לאיזו קבוצת תמיכה במקום הקרוב לביתך? או איזה חוג או פעילות ספורטיבית או אומנותית? וגם- אני מאמינה גדולה בטיפולים אלטרנטיביים- מסאג', דיקור, שיאצו- יכולים לפעמים לעזור במקום בו התרופות והפסיכולוגיה לא עוזרים מספיק. והדוקטור בזמנו הציע הצעה נהדרת שאני מאד מאמינה בה- להתנדב. לעזור לאחרים. זה מרפא חבל על הזמן. כשאתה עסוק מעט בצרות של אחרים, הצרות שלך פתאום נראות פחות רלוונטיות... ואז אתה לאט לאט מאמין יותר ויותר בעצמך. בהצלחה תמי.

הי תום קודם כל בשום פנים ואופן אל תתאשפז, נסה לעשות הכל כדי לפתור את המצב כשאתה נמצא בקהילה, אישפוז יועיל לך מעט מאוד, ויש סיכוי גדול שגם ירע את מצבך. בתור מישהו שהיה שם כמה פעמים, הפיתרון הזה הוא אך ורק במצבים קיצוניים וחריגים מאוד. וגם אז הייתי ממליץ לא להתאשפז, אבל לפעמים זה הופך להיות בלתי אפשרי. בנוגע לדיכאון- תראה, במצבים קיצוניים שהכדורים לא עוזרים בשום אופן, יכול להיות שאפשר לשקול טיפול בנזעי חשמל. אני יודע שזה נשמע נורא מפחיד, אבל זה לא סוף העולם, ויש תרופות שתופעות הלוואי שלהן פי מיליון יותר גרועות מהנזעי חשמל הזה. אבל אם זה מפחיד אותך, אז עזוב את זה. הדבר הכי חשוב הוא לא לסמוך על הכדורים. כמו שכתבתי במקום אחר תרופות הן כמו קביים, אבל כמו שבן אדם עם קביים, מנסה ללכת בכוחות עצמו כדי לשקם את הרגליים שלו ולבסוף נפטר מהקביים, אז גם חולה דיכאון צריך ללמוד ללכת בכוחות עצמו. לפיכך, אתה צריך לפעול באופן אקטיבי לצאת מהמצב הזה מבלי קשר לתרופות תוך כדי שאתה נוטל אותן, אבל להתעלם מזה. ראשית, תזכור שדיכאון כמעט בכל המקרים עובר, (זה חשוב מאוד לדעת את זה!) שנית, תתמקד במצב הזה אך ורק בעצמך! אתה במצב קשה, אז עזוב אותך מהזולת עכשיו, כשהמצב ישתפר אז תחזור לעזור לזולת. כרגע, אתה מתמקד באופן בלעדי לחלוטין בשיקום עצמך. שלישית, תנסה לעבור יום אחרי יום, ושכח לחוטין מהעתיד הרחוק ומהחששות שנוגעים לו, אל תחשוב, מה יהיה עם העבודה, מה אני אעשה עוד עשרים שנה. עזוב את כל זה. תתרכז ביום יום. ושמח על כל הישג שאתה מצליח ביום יום. אני לא יודע מה הקשיים היום יומיים שלך, כי לא פירטת, ולכן גם אני לא אפרט. נסה גם לגייס את הסביבה הקרובה לטובתך, ואל תסתיר שקשה לך. זה סתם כמה עיצות קטנות על קצה המזלג. לגבי הפחד מהשיגעון- האם זה כל-כך נורא להשתגע? ידעת שאפלטון טען שהשיגעון הוביל את יוון לדברים טובים? ומה זה אומר בכלל להשתגע?

צור קשר יש לי בעיה דומה בבקרים אני בוכה ויש לי התקפי חרדה והיסטריה כם אני ניסיתי 5 תרופות מסנג'ר [email protected] תמיכה!!!