חמישים שנה?

שלום ד"ר שמגר אני חייב להגיד לך שהפתעת אותי מאוד עם המידע הזה, הפסיכיאטריה קיימת רק חמישים שנה?! אמנם ידעתי שהפסיכואנליזה קיימת רק כמאה שנה, אבל חשבתי שהפסיכיאטריה הרבה יותר עתיקת יומין ממנה... הרי פוקו ב"תולדות השיגעון בעידן התבונה" מדבר על המדיקלזציה של השיגעון כבר מהמאה ה-17, אם כי כמובן הוא לא מדבר בדיוק על פסיכיאטריה, אלא על התייחסות לשיגעון כאל מחלה. עכשיו תסביר לי, ד"ר שמגר, איך הצלחתם תוך עשרים שנה להפוך לפחות 22%, אם להשתמש בהגדרה הכי מצמצת שאפשר, מהאוכלסיה לקליינטים שלכם? (20% חולי דיכאון, 2% סכיזופרניה ובי פולרים) לגבי הפרעות אישיות השונות והרבות מספור אני לא יודע נתונים סטטיסטיים. שלא לדבר על הנוירוטים...חמישים שנה? אתה בטוח לגבי המספר הזה? זה תחום כלכלי עם צמיחה ממש אדירה, בתוך התחום הכלכלי של "רפואה", אמנם בתחומים כלכליים אחרים כמו טלפונים סלולריים, הם הצליחו להגיע תוך פרק זמן קצר בהרבה להגיע מאפס לתשעים אחוז, אבל עדיין אם משווים את הפסיכיאטריה לקרדיולוגיה, לנוירולוגיה, או לאונקולוגיה, זה ממש נתון בלתי נתפס... ככל הנראה הפסיכיאטריה נותנת שירות פשוט מצוין והרבה יותר אנשים השתכנעו לקבל אותו, אבל אתה טוען שאנשים נורא מפחדים להגיע לפסיכיאטר, ואלה שכבר מגיעים ממש צריכים טיפול, שזה אגב לא ממש מדויק, להרבה אנשים זו ממש לא בושה לקחת תרופות פסיכיאטריות ופרוזאק מחלקים כבר כמו אקמול רופאי משפחה. בכלל, הפרוזאק הזה. כולו הומצא בשנת 89, או קצת יותר מוקדם, ויאללה בקושי עשרים שנה עברו ועשרים אחוז כבר צריכים אותו, או סרוקסט או השד יודע מה... טוב, אני אעלה השערה אחרת, אולי לא תנאי הסביבה ואובדן רשתות ההגנה החברתיות הן שגורמים לאינפלציה האדירה הזו באנשים שזקוקים לטיפול פסיכיאטרי, אלא מערכת יחסי ציבור משומנת היטב של חברות התרופות, שגורפות הון עתק מהתרופות האלה, עושה הכל כדי שאנשים יחשבו שהתרופות האלה חיוניות להן, ואחרי שמתחילים כבר קשה מאוד להפסיק... (מבחינה פסיכולוגית, לאו דווקא התמכרות פיזיולוגית) אתה יודע כמו שפעם היו פרסומות לסיגריות על כמה הן בריאות...

מיכאל שלום, תודה על התייחסותך המקיפה. עד לפני כחמישים שנה הפסיכיאטריה היתה חלק מהנוירולוגיה. עם התחלת פיתוח תרופות פסיכיאטריות (הלרגקטיל בשנות החמישים של המאה ה-20) החלה הפסיכיאטריה להווצר. האחוזים בהם אתה נוקב הם פחות או יותר מדוייקים, אבל רק חלק קטן מחולי הדיכאון או החרדה מגיעים לטיפול פסיכיאטרי. רובם סובלים בשקט, או פונים לערוצים טיפוליים אחרים. יש אמנם משקל לחברות התרופות בפופולריות של המקצוע, אבל חברות התרופות מושקעות הרבה יותר בתחומים רפואיים אחרים (מחלןת לב, יתר לחץ דם, מיגרנות ועוד) ושם לא רואים עליה כזו. רוצה לאמר- האחוזים הגבוהים של החולים הם משהו שבחלקו היה כל הזמן רק לא קיבל את הלגיטימציה להקרא "חולה", ובחלקם זה גידול אמיתי שרואים בשנים האחרונות בתחלואה נפשית. גידול אמיתי. דיכאון, למשל, הוא אחד הגורמים החשובים ביותר להעדרויות מהעבודה בארה"ב, ולפי אירגון הבריאות העולמי זו תהיה המחלה שהכי מעמיסה על שרותי הבריאות בשנת 2020. כשם שמחלות זיהומיות הולכות ונעלמות מהעולם המערבי, ומדובר בירידה של עשרות אחוזים בחמישים השנים האחרונות, כל הבעיות הנפשיות בעליה. כך לפחות אני רואה זאת.

היי מיכאל, כיף לראות אותך שוב כאן... ואני דווקא חושבת שבנושא הזה יש קשר לתרבות המערבית ולבדידות של האדם המערבי, להחלשות מקורות תמיכה חברתיים, ולהגברת המחליזצייה שעושים לקשיי חיים בעולם המודרני. כי מחלות הן גם תולדה של תרבות. עובדה שבתרבויות שבטיות יש פחות תופעות כאלה של דיכאון קליני. אנשים עוברים ירידות במצב הרוח, אבל אם הם מקבלים תמיכה חברתית נכונה, הם יכולים לצאת מהמצבים הללו באופן טבעי, בלי כל הכימיקלים הללו. פשוט להתמודד. לתמוך ולעזור לחלשים בחברה בה הערכים הם עזרה לזולת ולא מצויינות היחיד ובחברה בה לא מבודדים את החלש אלא משלבים אותו ונותנים לו חוויה של ערך וחשיבות. משבר ערכי הפך את הפסיכיאטריה להמונים למעין דת. המחלה והנכות והכסף שמקבלים עבורה הפכה את המשוגע לנכה המשוגע אינו נכה אם לא יתייחס לעצמו ככזה אבל אנחנו רגילים. רגילים להיות קורבנות. מקדשים את תרבות הקורבן בעידן המגיע לי... מגיע לי כי אני מסכן כי אני ניצול שואה כי אבא שלי מת במלחמה כי ההורים שלי דפקו אותי כי יש לי כימייה דפוקה מגיע לי כדור קסם שאיתו הכל יהיה יותר קל כמה אמריקאי ככה קל אבל איפה קל ואיפה נעליים רק אשלייה של שמחה ובתוכה ריקנות גדולה קריסת ערכים אובדן משמעות החלש מנוצל על ידי החזק ואין מוחה ועל הרקע הזה לא פלא שחברות התרופות הפסיכיאטריות כלכך משגשגות אם אנחנו לא היינו מפרנסים אותן, מיכאל הן לא היו כלכך משגשגות על כל פסיכיאטר יש משוגע שרוצה באיזה רופא נפש כזה מופלא שיפתור לו את הבעיות תלות היא מחלה שיש לה שני כיוונים, אתה יודע ולפעמים העגל רוצה לינוק לא פחות מהפרה שמאשפזת בכפייה... העלייה של הבעיות הנפשיות היא סממן של תרבות השפע והפשע והשטחיות קח כל משוגע, תן לו משמעות לחייו- תנטרל את הכאב על הדחייה ועל הבושה- ומצאת אדם משמעותי וחשוב ואינטיליגנטי מאד ותורם לחברה. אבל מי יתאמץ? קל יותר לדחוף פרוזאק, הן לחולה והן לרופא ולשלוח את האדם לשיקום מוגן לבודד אותו מעצמו ומהאחרים ולישון בשקט....... שבת שלום תמי.

שלום ד"ר שמגר אני לא חושב שיש כל-כך ספק בכך שהטענה שלך, שתנאי החיים של תחילת המאה ה-21, גורמים לעלייה במצבים שמכונים על ידכם מחלות נפש. הבעיה היא באמת כמו שכתבת אובדן די חריף של מוסדות חברתיים חיוניים כמו משפחה וקהילה, שמתדרדרים לשפל חסר תקדים. מכיוון שאני חושב שבני אדם הם יצורים מאוד חברתיים, ברגע שמרבית האנשים בעצם מבודדים, ועיקר החברה שלהם במשך רוב שעות היום היא תחרותית ומלחיצה, זה גורם להרבה אנשים להתמוטט. הבעיה היא שהפסיכיאטרים בכלל לא מנסים לבדוק מה בנסיבות של העולם גורם ל"מחלות נפש" ומתרכזים אך ורק במציאת גורמים פיזיולוגיים לבעיות האלה, ההסתכלות הזו על התופעות המאוד מורכבות ומרתקות שאתם מטפלים בהן מתוך פריזמה כל-כך צרה ומתוך השכלה מאוד מצומצת פוגעת קשות במטופלים. הראייה הזו של האדם מתוך פילוסופיה מטריאליסטית קיצונית מאוד, כלומר שהאדם הוא רק חומר, וטיפול בו הוא רק על ידי חומרים, היא מזיקה מאוד, ומעבר לכך גם די אווילית. בברכה מיכאל