טיפול תרופתי במצב של תפקוד

שלום רב אני בן 26. לפני כשנתיים סבלתי מחרדות בעקבות טראומה, פניתי לפסיכיאטר וקיבלתי לוריוון. במשך הזמן החרדות פחתו אבל התחלתי לפתח תסמינים של דיכאון, לא ייחסתי לזה חשיבות רבה אך לבסוף פניתי לרופא המשפחה. האופציה שעמדה בפני היתה להתחיל טיפול תרופתי לזמן ממושך (ציפרמיל) ומכיוון שלא חשבתי שמצבי הוא כה חמור הרופא הסכים לתת לי במקום זה רמוטיב, בגלל שזה הרבה יותר עדין מהטיפול הרגיל. לקחתי את התרופה כמה חודשים והמצב באמת הלך והשתפר עד שלא נזקקתי כלל לטיפול תרופתי. כיום אני נמצא לפני שינוי משמעותי בחיים וקבלת החלטות מהותיות ואני חושש שבעקבות השינוי אני עלול לפתח שוב חרדות ודיכאון. לכן פניתי לפסיכיאטר וזה רשם לי ציפרמיל לוריוון וקלונקס ואמר לי שעצם הפחד שלי ממשבר נפשי בעתיד הוא מצב חרדתי בפני עצמו שדורש טיפול תרופתי כמו שהוא רשם. שאלתי היא האם במצב שאני כיום: מתפקד, עובד ומנהל חיים תקינים - האם זה נחוץ ומומלץ להתחיל טיפול תרופתי כל כך מאסיבי? חשוב לציין שכל הזמן הזה אני נמצא בטיפול פסיכולוגי אשמח לקבל את חוות דעתך

ניר שלום, אינני מכיר אותך, ומהמידע שמסרת אני יכול רק להעריך מה קורה איתך, אבל אנסה להתייחס תוך הסתייגות מראש הקשורה להכרות המצומצמת: ראשית, הכי נכון להתייעץ עם הפסיכולוג שמכיר אותך לגבי דעתו בעניין הטיפול התרופתי. אני חושב שהוא יוכל לתת דעה בעלת משמעות רבה משלי. שנית, אם כרגע מצבך יציב, לא נראה שיש צורך בכל-כך הרבה תרופות. אני לא הייתי מנסה לתת שום דבר מעבר כיסוי של רמוטיב, שעזר לך בעבר, ולכל היותר להשאיר ברקע אפשרות לקחת לוריואן לפי הצורך. גם לגבי הרמוטיב כלל אינני בטוח שצריך, לאור העובדה שאתה בטיפול פסיכולוגי והטיפול אמור לתת לך כוחות ויכולות התמודדות טובות יותר. בכל מקרה אין הגיון לתת גם לוריואן וגם קלונקס כי שתיהן מאותה משפחה ובעלות אותה פעילות בדיוק.