מעוניינת להתיעץ

אני בת 30 וסובלת כבר למעלה מעשר שנים מדיכאון, חרדה, הפרעת אכילה וככל הנראה גם הפרעת אישיות. היתי בשלושה טיפולים פסיכולוגיים ארוכים ושלושתם כשלו, חלקם היו דינמיים וחלקם קוגניטיביים התנהגותיים. מקבלת טיפול תרופתי שעוזר להקל על הסימפטומים. ומעבר לכל התמונה הקשה הזו אני ממשיכה לתפקד לכל אורך השנים בפיצול מוחלט שאף אחד שרואה אותי בקצה החולה לא יכול היה לדמיין אותי בקצה הבריא וגם להפך. אני שמחה שאני מתפקדת ויודעת שזה עוזר להרגשה שלי- תחושת המסוגלות, אך בכל זאת כל הזמן סובלת נורא. אני מתלבטת מה לעשות, מרגישה יאוש אחרי שכל כך הרבה דברים כשלו, שואלת את עצמי האם עלי לעשות צעד דרסטי כמו אישפוז והאם באינטנסיביות של הטיפול שם אולי יקרה משהו שלא קרה עד עכשיו... ומצד שני שואלת את עצמי האם זה נכון לוותר על כל החלקים המתפקדים ולהתמסר לחולי . והאם הפיתרון הוא להמשיך אצל עוד ועוד פסיכולוגים עד שאצל אחד מהם ביום אחד באחרית הימים יקרה משהו אחר מכל מה שקרה עד עכשיו. או אולי יש לך הצעה אחרת שלא חשבתי עליה. יש כמובן הרבה פרטים נוספים, אם אתה חש שיש שאלות נוספות שיעזרו על מנת לתת לי תשובה, אשמח לפרט.

גילי שלום, אכן דילמה לא פשוטה. מה שיכול לעזור לך זה טיפול ממושך, שאישפוז לא יוכל לתת. לכל היותר יש מקום לשקול טיפול יום או אישפוז יום. אם אינך עובדת זה יכול להיות פתרון שיאפשר לך לשמור על שיגרה כלשהי ובמקביל לטפל באופן יסודי בבעייתך. כיוון נוסף- למצוא קבוצה טיפולית. לקבוצות יש לפעמים כוח שאין למטפל "אחד על אחד". נסי להתייעץ עם המטפלים שלך- אולי הם מכירים קבוצות טיפוליות באיזור מגוריך. אם למישהו מהקוראים יש כיוון נוסף אשמח לפרסם זאת.