האם להרים ידיים?

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

29/04/2008 | 23:34 | מאת: המיואשת

אני בת 37 נשואה ואמא ל3 ילדים לפניי 6 שנים הייתי בדכאון מג'ורי שבעקבותיו הגעתי לאנורקסיה נירווזה. במשך כל 6 השנים תמיד יש לי עליות וירידות בדכאון הראשון טופלתי בציפראמיל למשך 3 שנים שעזר לי מאוד יחד עם שיחות לאחר 3 שנות טיפול והרגשה טובה והתגברות התחלתי להוריד במינון כמובן בהתיעצות לחצי כדור ואז נורא רציתי להגמל עד שלא הייתי זקוקה לכדורים בכלל. ובכל זאת בחגים באירועים בזמן לחץ אני שוב מתדרדרת לדכאון לפניי 4 חודשים נכנסתי לדכאון קשה בעקבות זה שמצאתי smsשבעלי שלח למישהי אני יכולה להבין אותו הוא מאוד דואג לי אוהב ועוזר ולולא התמיכה שלו לאורך כל השנים מזמן הייתי מאושפזת בבית חולים אבל בגלל מצבי הנפשי אני לא נהנת מכלום ותמיד עייפה או עצבנית ובעיקר לא מקיימת איתו יחסים אני לא יכולה להנות מכל האהבה שהוא מעניק לי. בעקבות המקרה ניסיתי להתאבד כשהוא הציל אותי ברגע האחרון מאז הוא מתחרט מאוד ומנסה להוכיח שטעה אבל אני בעיקר סובלת קיבלתי ציפראמיל אך במקרה הזה הוא לא הועיל וגרם לי לנעילה של הפה והתדרדרתי מהר מאוד הוחלט להחליף את הטיפול לציפראלקס מה שגרם לי לנעילת הלסתות ברמה גבוהה יותר עד כדיי קושי לדבר מה גם שזה גרם לי להמון מחשבות אובדניות כרגע אני מטופלת מזה 3 חודשים בויפאקסט xr ובטיפול פסיכיאטרי בבית חולים פעם בשבוע בכל יש שיפור בהרגשה אבל ברגע שהפה שלי לא בפעולה במשך היום והלילה הפה נינעל יש לי כאבים נוראיים בצוואר בלסתות בכתפיים ובעיקר כאביי ראש נמאס לי להחליף תרופות נורא קשה לי עם כל תופעותת הלוואי אבל נורא התייאשתי מהטיפול ומעצם זה שאני לא מקיימת יחסים ובעיקר משינוי במצב הרוח מרגע לרגע אני פוחדת שבעלי יתייאש ויעצוב ולכן אני במתח כל הזמן אבל אין לי כח להמשיך מה לעשות????.? סליחה על אורך המכתב

לקריאה נוספת והעמקה
03/05/2008 | 08:16 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא פשוט להמשיך ולנסות להיות בסדר עם כל העולם, כשאין לך כוחות לעצמך. ולכן את גם שואלת האם להרים ידיים. לפעמים בא לך להרים ידיים, אבל את לא רוצה לאכזב את בני משפחתך. אני רואה את הקושי העצום, אבל גם את האפשרויות הרבות שטרם נוסו. הטיפול בפקסט נשמע נכון. לא ברור לי המינון. כדאי מאד להגיע גם לטיפול זוגי. שניכם חשובים מאד זה לזו, אבל אתם חיים בתחושות קשות שאתם מאכזבים אחד את השני, או לפחות לא מצליחים לתת את מה שהייתם רוצים. טיפול זוגי היא מסגרת בה תוכלו לברר את הסוגיות הללו, ולתת להן מענה. אפשר גם ללכת לטיפול אישי קוגנטיבי-התנהגותי, שזו טכניקה יעילה מאד לטיפול בדיכאון. כמובן שקיימות גם אופציות תרופתיות נוספות, אבל אם תתחילו עם הטיפול הזוגי נראה לי שזה בפני עצמו יחולל שינוי משמעותי במצבך.

מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה