עצבנות שהורסת את החיים

היי.אני בת 28 נשואה.יש לי בעיה חמורה שאני סוחבת איתי מהרגע שאני זוכרת את עצמי.עצבים.יש ימים ואפילו לא מעט שהמצב רוח שלי סביר אבל תמיד יש משהו שעומד להתפרץ..אני לא רוצה שזה יתפרץ כי זה מאמלל את בעלי או את מי שקרוב אלי ובעיקר אותי. אני מקבלת על דברים של מה בכך התקפי זעם לא נשלטים שנמשכים בין כמה שעות לימים.כולם מסביבי פוחדים ממני כבר איבדתי כמה חברות טובות שכבר לא יכלו לסבול את הקריזות שלי ובצדק..למשל סתם התעוררתי עם עצב משונה בבוקר וכשבעלי בא הביתה אני מוציאה עליו את כל העצבים שיש בעולם ואז אני מרגישה רע מאוד על שזה קרה אז אני שוב מתעצבנת וככה זה ממשיך ולא נגמר ובעלי באמת לא עושה שום דבר שמעצבן באמת..מדובר על התקפי זעם רק בגלל שלא פתח את החלון במקלחת שסיים להתקלח לדוגמא..אני אף פעם לא מרגישה טוב וגם כאילו חולה הרבה (כאבי גב וצרבות)רע לי עם עצמי..אני לא יודעת מה זה להיות רגועה מה זה להבליג על דברים קטנים מה זה להתעצבן במידה..מה זה איזה מחלת נפש..?רק השבוע דיברתי ופתחתי את זה עם בעלי הוא כבר חשב שאני לא אוהבת אותו כי אני תמיד נופלת עליו והסברתי לו שאני כן אוהבת והעצבים שלי לא קשורים אליו בכלל אני קמה בבוקר עצבנית ומחפשת על מי להוציא ותמיד זה על הקרובים ביותר..היה לי קשה מאד לדבר על זה..אם הייתי יכולה לתאר את ההרגשה זה כמו אצל נרקומן שרק אחרי הסמים הוא נרגע ככה אצלי יש לי תחושה של "דיגדוגים" בבטן ורק אחרי שאני מתפוצצת אני יכולה לחשוב בהגיון..מה עושים..אני מיואשת לגמרי..אשמח לתשובה מפורטת מה שצריך לעשות אני אעשה..בכלל יש פתרון למשוגעים כמוני?

מאיה שלום, ראשית חשוב לציין כי את ממש לא נשמעת לי "משוגעת". עצבנית- בודאי. משוגעת- ממש לא. קצת קשה לבצע הערכה דרך האינטרנט, אבל הרושם שלי הוא שקיים אצלך איזשהו כאב שמתפרץ שוב ושוב ולא נותן לך מנוח. בכדי להבין יותר, וגם להקל על עצמך, כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי. קודם כל לצורך הערכה, ובהמשך (אם תרצי) גם לצורך טיפול. המון הצלחה.