תלישת גבות אצל ילד צעיר

שלום רב, אנו משפחה עם מס' ילדים חלקם ביולוגיים וחלקם מאומצים. הילד שמדובר בו הינו בן 8 שאימצנו עם אחיו לפני 6 שנים. ידוע לנו שהאם הביולוגית הנה חולה בסכיסופרניה. מתחילה לא ידענו לקראת מה אנו הולכים או יותר נכון לא הבהירו לנו מה ההשלכות, ויותר מכך אף אמרו לנו שזה לא עובר בגנטיקה ובטח לא אופייני לאחים. לצערינו הרב נפל בחלקינו משהו שקשה מנשוא. חשוב לי לציין מלחתחילה שאין אנו חלילה מאשימים את הילדים אבל בהחלט הדבר לא פשוט להתמודדות. במשך 5 שנים ניסינו פנינו לכל בעלי המקצוע חיפשנו מי שיקשיב לנו וישמע...ההתנהגויות של הילדים ממש חרגה מהנורמה, יש לנו ילדים גדולים ביולוגיים כך שפחות או יותר אנו מודעים לתהליך גידול ילדים, ברור לנו שיש המון קשיים שילד מאומץ מביא עימו אולם במקרה שלנו הקשיים עולים על כל דבר, כבר משחר קטנותם הם הגיעו אלינו בגיל שנתיים לאחר מוסד ששהו בו שנה...קודם הוצאו בגיל 5 חודשים לאומנה..יש להם הפרעות אכילה דבר שלא היה פשוט אבל התמודדנו...חרדת נטישה כמצופה קשה ביותר, חוסר תפקוד חברתי נכון...בעיות רגשיות לר פשוטות...התנהגויות מיניות חריגות..ולאחד מהם התנתקויות רגשיות..לאחרונה לאחר שנוכחנו לראות ובהמלצת ועדת החלטה נאלצנו לשים ילד אחד בפנמיה טיפולית, כאשר הוא מגיע הביתה לביקורים וכל מה שמשתמע מכך. לציין שעם כל הצער מאז בתינו נרגע ממש וחזר מעט לתפקוד תקין. יתר הילדים ממש התקשו לנהל חיים סדירים...ומצוקתם גם היתה קשה. אנו הולכים לטיפול וסיוע..אולם אני חייבת לשאול אותך דבר שלצערי אנו רואים שהולך לחזור על עצמו עם הילד השני. לאורך כל הדרך אנו ההורים הסבנו את תשומת ליבם של בעלי המקצוע להתנהגויות של הילד שנמצא כרגע בפנימיה...ואילו הם לא הבנו על מה אנו מדברים. אנו מודעים לכך שהוא כלפי חוץ לא פעם הפגין התנהגויות אחרות עד שבסוף גם בחוץ לצערינו הכל פרץ. האח האחר מתנהל מעט שונה...בתחילה אובחן כ-PDD NOS אולם מהר מאוד נאמר לנו שהבעיות בהתקשרות שלו יכולות גם כן להתבטא באופן שהוא מביא את הדברים, אין ספק שההתפתחות שלו לא כפי גילו הכרונולוגי וזה יוצר בילבול עצום. מה שמדאיג אותנו מאוד לאחרונה...העובדה כהוא..פוגע בעצמו בכל מיני אופנים...מגרד עד זוב דם..ולפני מס' ימים ביום רגיל לחלוטין...פתאום תוך שנה...שמנו לב שאין לו גבות...בתחילה מאוד נבהלנו לא הבנו...לקחנו אותו לרופאת עור, והיא ישר שאלה האם הוא מטופל רגשית ואכן הפסיכאטרית נתנהל לו לופיטין 20 מ"ג פעם ביומיים כי היא ראתה שהוא עצוב. המרפאה הרגשית שלו שמטפלת בו במוסיקה אמרה שהוא הראה המון תוקפנות...בבית ממש לא ראינו מאומה נהפוכו הוא היה מאוד חיוני..בחוויה שלנו לא היה "מניע" אני מתארת לעצמי שזה נובע מתוכו...בטח עקב יציאת אחיו אבל לציין שעוד קודם הוא היה עושה המון מעשים מסוכנים, שלא תואמים את גילו. רופאת העור אמרה לנו במפורשות שהוא ילד שזקוק להשגחה תמידית..ראינו באינטרנוט שיש תופעה כזו תלישת גבות ושערות המאופיינת כהפרעת אישיות,שמלבד תרופות חייבים גם עיצוב התנהגותי.נכון שהוא מטופל אבל למה מתימרים כל הזמן לומר לנו שהוא בסדר גמור למה? בעבר פסיכולוג שראה את הילד כתב מפורשות שלדעתו יש לילד הפרעה נפשית...מאז שהוא אצלינו הוא כל הזמן מדבר על המוות ..."רוצה לראות את הבשר של עצמו או אדם מת"ואילו הפסיכאטרית...אומרת שהוא מעט סקרן יותר מילד אחר צריך מעט יותר שמירה...ואני שואלת בשיא הכנות האם באמת זהו זה...? אנו מאוד דואגים לעתיד...יש בנו תחושה שפוחדים לומר לנו דברים בגלל שהוא מאומץ שאולי לא נרצה אותו. זה כל כך לא נכון הוא מקסים אבל אנו רוצים לדעת את האבחנה, יש לנו פחד שכמו עם האחר בסופו של דבר...נפספס...שאלה פרקטית...הוא החליט שהוא רוצה לגדל שיער. אמרנו שאין בעיה כל עוד נשמור על ניקיון הראש, ושהוא ישים קשת שהשיער לא יגיע לעיניים. ועכשו אחרי מה שעשה לגבות בכל הזדמנות שאין אנו רואים הוא נמנע מלשים קשת בשיער...לדוגמא מה לעשות? דבר שני מה לעשות עם הפסיכאטרית...אנו אומרים בקול רם את חששותינו ואילו היא מבטלת הכל... המון תודה וסליחה על האורך סקאי

שלום רב, המקרה מורכב, ואני לא מתמחה בטיפול בילדים ונוער- אבל בכל זאת: אין לי ספק שקיימת בעיה. ההתנהגויות שאת מתארת הן חריגות. נדמה לי שהפסיכיאטרית מנסה להרגיע, אבל יצרה תגובה הפוכה אצלכם. אני לא יודע האם הוא צריך טיפול תרופתי אבל ברור לי שהוא צריך תמיכה מקצועית. אני מציע שתנסו לקבל חוות דעת נוספת מפסיכיאטר ילדים אחר שיבדוק את הילד ויעבור על החומר. זה אולי יוכל לעזור לכם להחליט יותר טוב מה עושים. אני הייתי מבקש מהפסיכיאטרית הכוונה לפסיכיאטר אחר לצורך חוות דעת נוספת. אין צורך ללכת מאחורי הגב שלה. אם היא תתנגד, זה אולי מראה שהיא אדם ממתבצר בעמדותיו לא תמיד מסיבה עניינית. איש מקצוע שבאמת בטוח בעצמו לא יחשוש להפנותכם לעמית שלו. לגבי השיער- אני בגישה שכל מה שהוא שלו (שיער, לבוש) הוא עניינו האישי. כל זמן שאינו גורם נזק לעצמו, כמובן. אתם יכולים וצריכים להביע דיעה, ובמקביל להבהיר לו שזה באחריותו. בגיל הזה וגם הלאה, הפידבקים שיקבל מהחברים חשובים לו יותר מאלו שלכם, וחשוב לשמור את האיסורים רק לדברים שהם מסוכנים באמת, או מזיקים. בהצלחה.