ד"ר עופר..היקר,

היי עופר, כתבתי לך כאן בעבר.. עברתי אונס לפני 11 שנים , אונס אכזרי , טופלתי בזמנו בצבא , אצל מישהי מקסימה וכשהיא עזבה עברתי לטיפול אצל פסיכאטר , שמסתבר היה חולה נפש .. אמר לי "שאחת כוסית כמוני יכולה רק להנות מהאונס , או שאקח כדורים, או שאראה לו איפה הוא נגע בי ונעשה חוויה מתקנת ,הייתי בשוק העפתי לו דברים מהשולחן .. הוא אמר שאם השיחה הזו תצא ..הוא ידאג שיאשפזו אותי" . מאז כל השנים לא טיפלתי בעצמי, לפני שנתיים פגשתי באופן אקראי את הפוגע שלא הכרתי לפני ..ברחוב והתמוטטתי נפשית.. התחלתי טיפול מאוד קשה אצל פסיכולוג , שנבנה בקשיים מרובים , לווה בשתיקות, וכאב עצום ..טיפול שבו הייתי שנה וחצי . לפני 4 חודשים נפתח בטיפול תוכן מאוד קשה של עבר ..שלי .. של פגיעה מינית בבית שהודחקה המון המון שנים .. הייתי צריכה זמינות יתר , פניות יתר לעבד לעכל את כל הדברים .. והפסיכולוג התקשה לתת מעבר לטיפולים השבועיים ..האינטנסיביות הייתה צורך עצום שלי , נפלתי ..עמוק יותר לא הייתי מסוגלת להתמודד .. והתחלתי לחפש גיבוי נוסף לטיפול של הפסיכולוג אצל פסיכאטר/ת למרות מה שעברתי בצבא .. הכירו לי פסיכאטר ילדים , שבהתחלה הייתי אמורה להיות מטופלת אצלו רק בכדורים , הכימייה זרמה ביננו , הקשר נהייה הדוק יותר , הוא היה עדין, מכיל , והבטיח שהוא מלווה אותי 24/7 .. שיהיה איתי בקשר יום יומי כולל טיפולים בסמס, שיחות טלפון , אי מייל וכו' .. הוא הבטיח להיות לצידי עד שאני אצא מכל הגיהנום הזה .. עזבתי את הטיפול אצל הפסיכולוג לטובת המילים שהובטחו. !!!!!!! כמעט חצי שנה הייתי אצלו בטיפול צמוד ..כולל שיחות פסיכותרפיה פעמיים בשבוע .. הקשר שם הפך לטעון מאוד ,נפתחו תכנים מאוד קשים ,הייתי כועסת עלייו לא אישית אלא משיחזורי עבר קשים , הקשר הפך להיות יותר אישי לדעתי בגלל כל הליווי הצמוד מעבר לטיפול ..ימי הטיפול היו נתונים לשינויים קבועיים כל הזמן , דבר שהקשה עליי לבצע עבודה טיפולית , השפה ביננו הייתה אישית יותר , הטיפול הפך להיות אישי מידיי אבל לא שמתי לב לזה .. לא שמתי לב שהתווסף פה רגש עצום שפגע בטיפול . עד שזה התפוצץ לי בפרצוף.. לפני מס ימים .. ועכשיו אני מעבירה לך מה כתבתי לו בימים האחרונים.. אשמח לשמוע את דעתך , שעזרה לי רבות ..בתהליך שאני עוברת . "כותבת לך ובוכה ..כל השבוע האחרון בוכה ככ בגללך , הכאב שנפער בתוכי בגללך ככ עמוק .. והדמעות לא מפסיקות לרדת. אתה חסר לי ..למרות הכל .. איך עשית לי את זה ?..!!!!!! לא יכולת להבין שכל התגובות הקשות אלייך .. היו משחזורי עבר שלי ?.. לא יכולת להכיל / לספוג כמטפל/ כרופא שמטפל בנפש האדם את הכאב הזה שלי ?... איפה כל מה שהבטחת ?..! איך אתה נוטש אותי ככה בשיחת טלפון ...? לפני ... בדיקת המ.ר.י שאמורה להיות לבעלי שבוע הבא ?... אחרי שנפתחו ככ הרבה דברים מולך שבחיים לא יצאו ממני ... אחרי שבטחתי בך?... אחרי שניסיתי לתת בך אמון?.. איך?.. נתתי את עצמי לטובת כל האהבה הטיפולית שנתת לי, הבטחת לי .. אתה הבטחת !!!! "אנחנו .. נעבור את זה ביחד, אני כאן לא אנטוש אותך, תאמיני בי .. בבקשה .." איך אתה נוטש את הטיפול שלי בשיחת טלפון של צרחות "לא מסוגל יותר, לא יכול יותר, עזבי אותי " איך ?.. שאלת אותי איפה אני עומדת היום אחרי כמעט חצי שנה של טיפול מולך , ואחרי עזיבה של פסיכולוג מדהיםםםם שליווה אותי בדרך ועזבתי אותו לטובת כל המילים היפות שלך ... איפה עומדת סוגיית האמון ביננו ?.... סליחה ?... איזו שאלה זו ?.. לאחת כמוני , שכל עולמה הבסיסי נשבר בהיותה ילדה / נערה .. איך כמטפל אתה מעמיד אותי במצב של שאלה כזו ?.. עניתי לך .. לא יודעת . כעסת . "אחרי כל מה שאני עושה בשבילך ?.. זה אף פעם לא יספיק ?.. דיייי עם המבחנים האלו .. שלך אליי הבדיקות ..של חוסר האמון בי ... לא מסוגל לעמוד בזה יותר" . ((((וואו..נשארתי בהלם , רק בוכה ..))))) השתדלתי להמנע ממילים חלולות אלייך .. אבל חשבתי לעצמי אפילו אם בשקט , שאולי המוחות שלנו כן ..יצליחו להפגש בחצי הדרך הקשה הזו, וכן נוכל לראות מעבר .. שכן נצליח להתמודד... למרות ..הכל , התמסרתי לעבודה הטיפולית מולך .. כאילו ואני בוטחת בך בלב שלם. אבל ..רק כאילו ! שאבתי כח מהמילים היפות שבך , השארתי את הספקות שלי בניסיון קשה ..כל הזמן בצד , ניסיתי להאמין בבפנים שלי , שכן נצלח את הכאב הזה , שכן נצליח לבנות את האמון מחדש . אבל, הצעקה שבי אלייך, הזעם , הכאב האיום , הכאיבו לך .. לקחת את זה אישית מידיי , למרות שכל מטרת הטיפול היה לתקן את שיחזורי העבר , לא הצלחת לקבל את הכאב שלי בצורה נכונה , לקחת אותו למקומות אישיים אלייך !!!!!!! חדרתי מתחת ל"שיריון העדין" שאחז בין שנינו - אני מצטערת !!!! באמת .. הילדה הקטנה שבי , התנחמה אצלך , ממילותייך ..מנוכחותך , שאבה כח , אמונה , רצון , הפחד להנטש מדמות שהפכת להיות עבורי היה ככ חזק, הרגשתי את עצמי ממש מפרפרת בין ידייך שניסו לאחוז אותי , לפעמיים גם במגע אמיתי ככ ... אתה לא מבין שלא למדתי עד היום לבטוח באמת בידיים אחרות / חדשות אחרי כל הפגיעות שנעשו בתוכי ?.. נתתי לך להחזיק את הילדה הקטנה שבי , לא הצלחתי לחשוב בהיגיון בריא, במונחים של "גדולים" כמו שרצית - על אמון נטו . החשדנות שלי הרי מעורערת בכל מקום. אני קוראת כל ניואנס ..כל הבעה .. כל תחושה בצורה אחרת .. דואגת תמיד שמא אפגע שוב. (והנה שוב נפגעתי - צדקתי.). לא הצלחת לראות את האימה שאחזה בי ?.. לא בגלל הכעס הנוראי שיצא מתוכי אלא מפני העמידות העיקשת של הבדידות החזקה שבי.. שבכלל לא שייכת לתקופה הזו ?... לא ראית את הילדה הפצועה שהזדחלה לתוכי על ארבע והוציאה ממני את כל הרוע הנורא?... לא הצלחת לראות את הילדה הקטנה שבי? זו ..שנאחזת בך בכח בתקווה?.. אתה זה שהחזקת בשבילה את התקווה .. אתה יודע את זה ?.. אתה מבין את המשמעות בכלל ?... בעיניים מבריקות הסתכלתי עלייך ..מהצד .. בחנתי .. רציתי .. לא הבנת שהילדה הקטנה שבי עוד ככ מפחדת?! .. כי לא פגשה עוד שום אדם בעולם הזה שלא הצליח לתלוש שכבות מליבה חוצ מעל ידי .. עלבונות, בוז איום לה ולגופה ?..... לא הרגשת אותי בטיפולים מולך ...?!!!! מנסה לצעוד שוב בצעדי תינוק ..לאט לאט .. בלי לצפות ממך לשום תבונה בוגרת ?..!!! אלא רק למילה , יד חמה ומלטפת?... האם תוכל לראות שהמילים הפוגעות שנאמרו על ידי אלייך היו קשורים לרגשות העבר שלי ?.. לכאב האיום שנמצא בתוכי ?... לא היה מדובר .. בשום "התנגדות " לטיפול או אלייך .. אלא המנעות טבעית שלי !!!! לצד הגברי שריסק אותי שנים ועומד מולי היום בהתמודדות הקשה הזו?.. הילדה הקטנה שבתוכי עדיין מנסה לבטוח..להאמין ..לרצות . כן.. גם אם היא עדיין עושה טעויות ..בדרך שלה.. אבל , התנודות האלו.. העליות וירידות ..הם מהמקום של האמון הרע שנטבע בי. זה האתגר שלי .. בדרך הקשה הזו לריפוי ולהחלמה - לשלמות פנימית . האם תוכל למרות הכל לראות רק את הילדה הפצועה אנושות שבי ?.. זו..שישבה מולך בטיפולים ובכתה .. בכי כואב , נלחמה , כעסה , קפאה , שתקה , רק ילדה ... זו שכל חטאה הייתה .. להיות "פרועה" בידיו של " יצור יער" איתו גדלה ?.. זו שהייתה חומר ביד היוצר ?... האם הדרישות שלי , היו מוגזמות ככ ביחס לסבלנות הזו שביקשתי ממך - לעצמי ?.. תקשיב לי לרגע .. בבקשה .. בלי לצעוק .. בלי לכעוס .. רק לרגע אחד.. האם אתה מצליח לשמוע את הילדה הקטנה שבי ? זו הפצועה , השבורה , המרוצצת , שחיפשה רק הגנה ממך ..בכדי שתוכל להחשל שוב מחדש כדי שתוכל שוב לרצות לחיות ?... האם טעיתי שבטחתי בך, נתתי אמון למרות כל מה שעברתי , הרי בתוכי ככ קיוותי ..רציתי .. זו הייתה משאלת ליבי - לרפא את הכאב וחוסר האמון הטבוע בי . האם טעיתי ?.. (((רבאק)))).. האם שוב טעיתי שבטחתי בך , שנתתי בך אמון ..?.. תגיד לי ?.. בבקשה... הרי עכשיו , אני בעצם כותבת לך את הדבר הכי הכי אישי שלי , נותנת לך שוב לקרוא את הכאב העצום הזה שבי , מנתחת אותו ב"דקויות נוראיות" ..מולך , סומכת עלייך אפילו ברגע זה למרות הכל ..למרות כל מה שעשית לי להרגיש ... אז למה ?.. למה בעצם עשית לי את זה ?..!!!! כן ..המילים הפוגעות שלי אלייך .. יצרו קרע עמוק ונוראי בקשר הטיפולי שנבנה בהמון המון קשיים אבל המילים האלה שנאמרו ..היוו רק רשת הגנה וביטחון לכל הפצעים העמוקים שבי , הקרועים והמדממים שנפתחו מחדש ..שהסתתרו מהלב שלי ש- נ - י - ם !!!! האם .. תצליח לשמוע את הבכי הזה המתייפח בי ללא הפסקה בתוך עוד בכי קורע.. השני שבתוכי ?... זה שמבקש ממך ..רק סליחה ... האם תצליח לענות לי .. ולא להשאיר אותי כזו חסרת אונים למצב הזה ..שנוצר?.. האם יהיה אפשר לסיים את זה אחרת?... בצורה מכובדת ?.. בלי כל הכעסים הנלווים ?.. רק לסיים את זה ..פנים מול פנים ולא להשאיר בתוכי עוד כאב עצום ככ ?... אתה יודע שהייתי מסורה כל כולי לכל התהליך הזה ..איתך.. עד כמה שזה דרש ממני ...!!!!! ככ רציתי להצליח בחיבור הזה מהעבר הדפוק שלי להווה הקיים . ככ רציתי . תאמין לי .. ככ רציתי . אז איפה טעיתי ?... לעזאזל.. כן.. עופר ..לא הגיעה אליי שום תשובה ממנו .. שקט שזועק ..שהפך לככ כואב .. יותר גרוע ממילים .. שקט שחודר לגופי ומזעזע אותי . אז זהו .. ככה הסתיים טיפול דרך הטלפון ..שחשבתי שהיה מיטיב עבורי , אמורה לפגוש אותו לשיחת סיום מחר , רגע .. לא להתלהב ..זה רק בגלל שהתעקשתי , צעקתי , השתוללתי שככה לא מסיימים קשר , שהוא לא יכול לעשות לי את זה אחרי כל מה שנתתי מעצמי , אחרי כל מה שהוא נתן לי לחשוב עלייו , שאני מתחננת ..שיקבל אותי ויתנהג כמו מטפל ולא כגבר שזורק חברה. שאני רוצה להגיד לו דברים פנים מול פנים ולתת לו בפגישת הסיום תשלום פנים מול פנים . אויי עופר ..אני ככ פגועה ..איך אצליח לבנות שוב מחדש אמון ..?... איך אני ימשיך מכאן הלאה ?... זה מרגיש לי כמו איזה "סינדרום של אישה מוכה" ..שהבעל צועק ..וכו' והיא מנסה בכל זאת להאחז בו ..?.. למה אני לא מפסיקה לחשוב עלייו ?.. האם זו תלות חולנית שפיתחתי אלייו ?.. מה קורה לי עופר ?... למה אני לא מצליחה להגיד "רגע..היי ..שרית ..תראי איך דיבר אלייך, איך הוא ניתק את הטלפון בפרצוף וסיים את הקשר " כאילו והיה איזה "מאהב" ולא מטפל מסור כמו שחשבתי ?... למה ככ קשה לי להפרד ?.. הרי מהצד זה נשמע איזה חסרת עמוד שדרה שאת .. אבל ממש לא !!!!!! אני פשוט לא מסוגלת לחשוב שזהו .. שהטיפול שהיה ככ יקר לי ללב הסתיים בקול תרועה .. אחרי כל ההבטחות והפתיחות שלי אלייו .. מה אתה אומר עופר ?... תודה שקראת .. חיבוק ממני לשבוע טוב. תודה רבה ,שרית

שרית שלום, לא פשוט לקרוא את דבריך. כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה פגיעות. ואת כל כך רוצה להאחז במישהו, במשהו- שיהיה, שיחזיק. את לוקחת על עצמך אחריות לחלק ממה שקרה, סינדרום האישה המוכה- קראת לזה. ויש בזה משהו. אבל אם אני מנסה להסתכל על כל מה שקרה (כפי שאת מספרת את זה)-נראה שמשהו מצידו של המטפל לא התנהל כשורה. בודאי לא באופן בו הסתיים הקשר. מטפל אמור להכיל את הקשר, לנתב אותו. אם המטפל חש שהקשר הרסני מבחינתו- עליו לדאוג לסיים את השר ולנסות לנתב את המטופל למטפל אחר. זה חלק מהאחריות המקצועית. ונשמע שכאן זה לא קרה. אז נכון שכנראה את תרמת לאותו קשר בלתי-אפשרי שהוביל לפיצוץ הגדול. אבל עיקר האחריות לניהול הקשר היא על המטפל. חשוב שתדעי את זה, כי רק כך אולי תוכלי להבין שזה לא "עוד פעם את". כולי תקווה שפלחות את הסיום האחרון וכלו לנהל באופן שישאיר טעם קצת אחר. יקח עוד זמן להתגבר על הפגיעה הזו, אבל את נראית לי אחת שלא מוותרת בקלות. היי חזקה.....

תודה לך על התגובה , על העידוד .. ועל הניסיון לתת לי לראות את הדברים בצורה קצת "קלה" יותר.. אעדכן אותך , לגבי רוח הפגישה שאחווה היום מולו .. פנים מול פנים . רק שלא אתפרק אחכ ..:-( אנסה לחשוב על המילים שלך .. " אבל את נראית לי אחת שלא מוותרת בקלות. היי חזקה..... " חיבוק ממני מכל הלב. שרית